20 פברואר

כל כללי הטקס / אלן בנט / קטע ראשון

נכתב ע"י 1 תגובה נכתב ב קטעים ראשונים

לעמוד הספר

מתוך הסיפור "הבגדים שלעורם"

 אצל בני הזוג רנסום היתה פריצה. "שוד," אמרה גברת רנסום. "פריצה," תיקן מר רנסום. אתרים נפרצים; אנשים נשדדים. מר רנסום היה פרקליט במקצועו, וייחס חשיבות למילים. אם כי גם פריצה לא היתה המילה הנכונה. פורצים בוררים; הם בוחרים; הם לוקחים פריט אחד ומתעלמים מאחרים. יש גבול למה שפורצים מסוגלים לקחת: לעתים רחוקות הם לוקחים כורסאות, למשל, ולעתים רחוקות עוד יותר ספות. הפורצים האלה דווקא לקחו. הם לקחו הכול.
בני הזוג רנסום הלכו לראות את האופרה "כך עושות כולן" (או "קוֹזי פַן טוּטֶה",   ואפילו "קוֹזי", כפי שלמדה גברת רנסום לכנותה.) מוצרט שיחק תפקיד חשוב   בנישואיהם. הם היו חשוכי ילדים, ואילולא מוצרט היו מן הסתם נפרדים כבר   לפני שנים. מר רנסום תמיד התרחץ כשחזר מן העבודה, ואז אכל ארוחת ערב. אחרי ארוחת הערב הוא התרחץ פעם נוספת, הפעם במוצרט. הוא התפלש במוצרט; הוא התענג עליו; הוא הניח לווינאי הקטן לשטוף מעליו את כל הלכלוך והגועל שנאלץ לספוג במשרד במשך היום. בערב המסוים הזה הוא ביקר במרחצאות הציבוריים… בית האופרה בקובנט גרדן… שם ישבו ממש מאחורי שר הפנים. גם הוא התרחץ   ושטף מעליו את דאגות היום, דאגות שעמדו לכלול, ולו מבחינה סטטיסטית, גם את   בני הזוג רנסום.
אולם בערבים רגילים התרחץ מר רנסום לבדו, ומוצרט התגשם מבעד לאוזניות   וערמת ציוד סטריאו מורכב ומאוזן בקפידה, שגברת רנסום לא הורשתה לגעת בו. היא האשימה את המערכת בפריצה וטענה כי זה מה שחיפשו הפורצים מלכתחילה. גנֵבת מערכות סטריאו היא עניין נפוץ; בניגוד לגנבת שטיחים מקיר לקיר.
"אולי הם עטפו את המערכת בשטיח," אמרה גברת רנסום.
מר רנסום רעד מכעס ואמר שסביר יותר שהשתמשו במעיל הפרווה שלה, ולשמע דברים אלה חידשה גברת רנסום את בכיה.
"קוזי" לא היתה מוצלחת במיוחד. גברת רנסום לא הצליחה לעקוב אחר העלילה, ומר רנסום, שכלל לא ניסה, חשב שההופעה לא התקרבה לקרסוליהן של ארבע ההקלטות שלו. המשחק נראה לו מסיח את הדעת. "אף אחד מהם לא יודע מה לעשות   עם הידיים," אמר לאשתו בהפסקה. גברת רנסום חשבה שזה נכון גם לגבי איברים נוספים, אך החרישה. היא תהתה אם תבשיל הקדֵרה שהשאירה בתנור יתייבש מדי   בעוצמה ארבע. אולי שלוש היה עדיף. הוא אולי התייבש, אך לא היה מקום לדאגה.   הגנבים לקחו את התנור עם התבשיל שבתוכו.
בני הזוג רנסום גרו בבניין דירות אדוארדיאני בצבע חום כהה לא הרחק   מריג'נטס פארק. זה היה יעיל מבחינת הגישה לסיטי, אף שגברת רנסום היתה   מעדיפה מקום מרוחק יותר, שבו דמיינה את עצמה משוטטת בגינתה עם מגש, או משהו כזה. אך מזלה לא שפר עליה בכיוון הזה. סיגלית אפריקנית שהעוזרת נתנה לה בחג המולד נפחה סוף-סוף את נשמתה באותו בוקר, והיא נאלצה להסתירה בארון, מחוץ לטווח ראייתה של גברת קלֶג. עוד מאמץ מיותר. הארון נעלם גם  הוא.
לא היו להם שכנים ראויים לשמם, ורק לעתים נדירות החליפו עם מי מהם מילה. מפעם לפעם נתקלו באנשים במעלית, ושני הצדדים החליפו חיוכים זהירים. פעם הזמינו דיירים חדשים בקומה שלהם לכוסית שרי, אך התברר שהוא "פריק של ביג בנד", כפי שכינה זאת, ואילו היא פקידת קבלה במרפאת שיניים עם יחידת דיור בפורטוגל, אז כך או כך זה היה ערב מוזר והם מעולם לא חזרו על הניסיון. בימים אלה נראה שתחלופת הדיירים מהירה והמעלית נעשית הפכפכה יותר ויותר. אנשים הגיעו ועזבו ללא הרף, כמה מהם ערבים.
"בחיי," אמרה גברת רנסום, "זה מתחיל להיראות כמו בית מלון."
"הלוואי שהיית מפסיקה להגיד 'בחיי'," אמר מר רנסום. "זה לא מוסיף שום דבר   למשמעות."
במשרד היה לו די ממה שהוא כינה "דרך הדיבור הרשלנית הזאת", והוא חש כי   לפחות בין כותלי ביתו מותר לו לדרוש אנגלית תקנית. וכך קרה שגברת רנסום,   שגם כך היה לה מעט מאוד לומר, נהגה כעת לומר עוד פחות.
כשבני הזוג רנסום עברו לנֵייזבּי מֶנשנס, הבניין התנאה בשוער לבוש מדים בצבע שזיף, שתאמו את צבע הבניין. הוא מת יום אחד אחר הצהריים בשנת 1982, בשעה שהזמין מונית לגברת בּראבּוֹרן מהקומה השנייה, שוויתרה עליה לטובת הבהלתו לבית החולים. איש מממשיכיו לא הפגין להיטות דומה ביחס לתפקידו או גאווה דומה ביחס למדיו, ולבסוף התמזג תפקיד השוער עם זה של מנהל הבית, שמעולם לא נראה בדלת, ולעתים רחוקות במקומות אחרים, ומקום רביצתו הקבוע היה חדר שטיפת הכלים שמאחורי חדר הדוּד, שם בילה את מרבית זמנו בכורסה שזרק אחד הדיירים.
בלילה המדובר ישן מנהל הבית, אך שלא כדרכו, לא בכורסה אלא בתיאטרון.   בחיפושיו אחר בחורה ברמה החליט להירשם לקורס למבוגרים שבו התעתד ללמוד ספרות. בהזדמנות כלשהי אמר למרצה שברצונו להפוך לקורא נלהב. למרצה היו כמה רעיונות מסעירים, גם אם לא מגובשים במיוחד, בכל הנוגע לקשר בין אמנות לעבודה, וכששמע שהאיש מנהל בית במקצועו, קנה לו כרטיסים למחזה באותו שם, בתקווה שהתובנות שיגיע אליהן יתרמו לאינטראקציה בקבוצה. שביעות רצונו של מנהל הבית מן ההצגה לא היתה רבה מזו של בני הזוג רנסום מ"קוזי", והתובנות שליקט היו מוגבלות: "בכל הנוגע לניהול בית," דיווח לכיתה, "זה היה קשקוש." המרצה התנחם בתקווה שבלא ידיעתו של מנהל הבית, הערב אולי פתח כמה דלתות. במובן מסוים הוא צדק: הדלתות שנפתחו היו דלתות דירתם של בני הזוג רנסום.
המשטרה הגיעה בסופו של דבר, אך לשם כך היה צורך ביותר מאשר הרמת טלפון. הגנבים כבר הרימו טלפון, למעשה את כל שלושת הטלפונים, והקפידו לסלק גם את הכבלים ואת הפאנלים, כך שבהעדר תשובה בדירה ממול ("בטח מבלים יחד בפורטוגל," אמר מר רנסום, "או בהופעת ביג בנד"), הוא נאלץ לשרך רגליים בחיפוש אחר טלפון ציבורי. "זה לא צחוק," כפי שאמר לגברת רנסום, כעת כשטלפונים ציבוריים משמשים גם כשירותים ציבוריים. השניים הראשונים שמר רנסום ניסה לא עשו אפילו את זה … משתנות בלבד, והטלפון נתלש זה מכבר. טלפון נייד היה נותן מענה כמובן, אך מר רנסום התנגד לחידוש הזה ("מסגיר את חוסר יכולת הארגון של בעליו"), כשם שהתנגד לרוב החידושים פרט לאלה שבתחום השעתוק הסטריאופוני.
הוא שוטט ברחובות נטושים ותהה כיצד אנשים מסתדרים. הפאבים היו סגורים,   והמקום היחיד הפתוח היה מכבסה שבחלונה נראה טלפון מטבעות. מר רנסום ראה בכך מזל משמים. כיוון שמעולם לא היתה לו סיבה לפקוד מוסד כזה, הוא לא ידע שכביסה דורשת אביזר מעין זה; אך כיוון שמכבסות היו זרות לו, הוא גם לא היה בטוח אם מי שאינו מתכוון לכבס רשאי להשתמש בו. עם זאת, בטלפון השתמשה כעת האישה היחידה במקום, זקנה בעלת שני מעילים שבבירור לא כיבסה את בגדיה זה זמן מה, ולפיכך אזר מר רנסום עוז להיכנס.

תגובה אחת ל “כל כללי הטקס / אלן בנט / קטע ראשון”

  1. להגיב כל כללי הטקס says:

    […] לקריאת קטע מתוך הנובלה "הבגדים שלעורם". […]

השאר תגובה