בחזרה לעמוד הספר 1 סוניה יושבת בתוך מכונית, היא הביאה איתה את המילון שלה. הוא כבד, והוא מונח בתיק שלה על המושב האחורי. היא במחצית הדרך של תרגום המותחן החדש של יוֹסטָה סוֶונסוֹן, שכבר בספרו הקודם ניכר כי רמת הכתיבה שלו נמצאת במגמת ירידה. היא חשבה: עכשיו זה הזמן, אני עדיין יכולה להרשות […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר פרק 1 החלום של מריסה האם ערה היא או שרויה בחלום? היא עדיין חשה את החוֹם בגב כף רגלה הימנית, תחושה יוצאת דופן שחולפת בכל גופה ומזכירה לה שהיא לא לבדה במיטה הזאת. שטף של זיכרונות הציף את מוחה, אבל הסדר שלהם הלך והתבהר, כמו תשבץ שנשלם לאיטו. הן היו […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר 1 גיא "אם יש משהו בחיים שאפשר לסמוך עליו, זה שקו 89 יאחר ובסוף יגיעו שני אוטובוסים בבת אחת," אמרה נועם במבט חצי כעוס וחצי משועשע. גיא חייך ואמר, "נראה אותך מנסה להסביר לחנן למה איחרנו." אבל בדיוק אז הגיע האוטובוס — דווקא אחד ולא שניים — וגיא ונועם עלו […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר 1 כולם בשֵייקר הַייטס דיברו רק על זה באותו הקיץ: איך איזבּל, בת הזקונים של משפחת ריצ'רדסון, התחרפנה סופית ושרפה את הבית. לפני כן, באביב, השמועות עסקו כולן במיראבּל מֶק'קאלוֹ הקטנה — היא מֵיי לינג צ'וֹאוּ, תלוי לאיזה מחנה השתייכתם — וכעת, סוף-סוף, היה משהו שערורייתי חדש לדבר עליו. קצת […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר טיפוס של חתולים מַרגוֹ פגשה את רוברט בליל יום רביעי לקראת סוף סמסטר הסתיו. היא עבדה במזנון של הסינמטק בדאונטאון, והוא קנה פופקורן גדול וחבילה של סוכריות ליקריץ. "זאת… בחירה מעניינת," היא אמרה. "נדמה לי שאף פעם לא מכרתי פה ליקריץ." היא פיתחה את ההרגל לפלרטט עם לקוחות כשעבדה כבריסטה, […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר אסתר בְּנִי היקר, אני יושבת לכתוב לך את הסיפור הזה. זה לא סיפור רגיל שאמא מספרת לבן. אבל אני רוצה שתדע. אני אמא שלך, אתה הבן שלי. זה לא פשוט כמו שזה נשמע. ייתכן שיש דברים שמוטב לילדים לא לדעת על ההורים שלהם. אני לא בטוחה שזה נכון. בכל שנה אני […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר 1 ג'וֹס, ניגריה, דצמבר 2008 אני חייבת לעזוב את העיר הזאת היום ולבוא אליך. התיקים שלי ארוזים, והחדרים הריקים מזכירים לי שהייתי אמורה לעזוב כבר לפני שבוע. מוסא, הנהג שלי, ישן בעמדת המאבטח כל לילה מיום שישי שעבר, והמתין שאעיר אותו עם עלות השחר כדי שנוכל לצאת בזמן. אבל התיקים שלי עדיין […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר המשפחות (1933-1883) את הפרטים המשפחתיים, עם השמות והדרגות, מצאתי בתיק התעודות שהניח אחריו אבי. המסמכים האלה, מצולמים וממוינים (המסמכים המקוריים נשרפו), נמצאים ברשותי "בזכות" הימים שבהם עורכי-דין יהודים לא היו רשאים עוד להיקרא עורכי-דין כי אם "יועצים" בלבד, והותר להם לשרת רק לקוחות יהודים. בעקבות זה היו לאבי מעט עבודה […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר 1 הם נפגשו באתר גרושים-גרושות. הפרופיל שלו היה סתמי, ודווקא בגלל זה היא כתבה לו. בן ארבעים ושתיים, גרוש פעם אחת, תושב גבעתיים. בלי "מוכן לטרוף את החיים" או "בתהליך של חיפוש ורוצה לגלות את עצמי איתך". שני ילדים, 1.77 מ', השכלה אקדמאית, עצמאי, במצב כלכלי טוב, ממוצא אשכנזי. דעה […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר תיעוד של עריקה סַנְגִי, זה אני, אִיל-צ'וֹל. אני יושב עכשיו לכתוב את תיעוד העריקה שלי. זוכר את "תיעוד של בריחה", הספר שכתב צֶ'ה סוֹ-הֶה בשנות העשרים? אבל עכשיו 1990, ועברו יותר מחמישים שנה מאז שארצנו שוחררה מהקולוניאליסטים היפנים — ובניגוד לצ'ה, אני בורח מארצי שלי. נשמע מגוחך, נכון? אבל אני […]
קראו עוד
הגיבו לאחרונה