נדודים/ פרק ראשון
אני קיימת
אני פעוטה. אני יושבת על אדן החלון, מסביבי פזורים צעצועים, מגדלי קוביות הפוכים, בובות עם עיניים בולטות. הבית חשוך, האוויר בחדרים מצטנן לאיטו, מתעמעם. אין איש. הם עזבו, נעלמו, מרחוק נשמע עוד הד קולותיהם, דשדוש רגליהם, צלילי צעדיהם וצחוקם.…
השתיקות של גברת ויק/ פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
יום רביעי, 16 בנובמבר
כשגברת ויק לא הגיעה לעבודה באותו הבוקר, הוא התעצבן תחילה.
אולי נשאר בו שמץ של רוגז בעקבות נסיעתו הלא-מוצלחת אמש, לקוֹפָּרבֶּק. הוא שמר אז את מחשבותיו לעצמו, כדי לא לפגוע ביָארי, ואחרי כן שכב ער כל הלילה…
ארץ המנזרים/ פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
1
היא התעוררה בבת אחת, כאילו שלפו אותה מתוך בור. האדמה רעדה, והיא התיישבה על קצה המיטה והתחבטה האם עדיף להסתתר תחתיה. לא מעט אנשים ניצלו בזכות תושייה של רגע. ואז שוב נשמע רעש, מחריש אוזניים ממש, ובעקבותיו מהלומות רפות. אול…
על עצמות המתים/ פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
ועכשיו שימו לב!
"מיום שבחר בדרך הרת סכנות,
היה איש תם וישר מהלך בשפלות רוח
בגיא צלמוות."
בגילי, ובעיקר במצבי, אני חייבת לרחוץ היטב את הרגליים לפני השינה, למקרה שאצטרך להתפנות באמבולנס באמצע הלילה.
אילו טרחתי באותו …
המוח שלי ואני / פתיחת הספר
בחזרה לעמוד הספר
פתח דבר
יום אחד, עוד הרבה זמן, אם אני אצליח ואעבור את המרחק הזה, מתישהו, אני אעבור פה בדרך במקרה, נניח ברכב, ואני אעצור בצומת, בסיבוב רעננה, ברמזור, והאור יהיה כתום מהבהב, בגלל איזה קלקול או תקלה, ואני א…
דיאנה ודויד / פתיחת הרומן
בחזרה לעמוד הספר
1
ערב אחד התחלתי לחשוד שלדויד יש מאהבת. זה היה יום שישי, סוף חודש יולי, ישבנו שלושתנו לאכול סביב השולחן. בשמונה ועשרים הסלולרי של דויד, שהיה מונח בין הצלחת שלו לבין הקערה של הביף בוֹרגיניוֹן, החל לצלצל, והוא מיד ה…
אמונה / פתיחת הרומן
בחזרה לעמוד הספר
מפקד מרחב איילון, ניצב בני סבן, לא ניסה להסתיר את תדהמתו. הוא פתח במשיכה נרגזת את מגירת שולחן הכתיבה שלו ושלף ממנה נרתיק קטיפה כחול, שמתוכו הוציא מכשיר דמוי עט, עשוי מזכוכית כהה. "אני לא מאמין לך, אבי. אתה לא יכול להיו…
הסיפור של השיניים שלי / פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
אני מנהל המכירות הפומביות הטוב בעולם, אבל אף אחד לא יודע את זה כי אני טיפוס דיסקרטי. קוראים לי גוּסטבוֹ סאנצֶ'ס סאנצֶ'ס, אבל מכנים אותי "אוטוסטרדה", מתוך חיבה, אני חושב. אני יכול לחקות את ג'ניס ג'ופלין אחרי שתי כו…
מבצע תל אביב / פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
גיא
המרגל סימֵן לשותפה שלו, בתנועה קלה בכף ידו, שתבוא אחריו. השניים התקדמו בזחילה ובדממה מוחלטת במעלה הגבעה הכחולה. כשהגיעו לראשה הם ראו בעמק שמתחתם מבנה גדול ומואר, בצורת כיפה. המבנה שבו מוסתרת המפה שתציל את…
אהרוני: תחנות אוכל בחיי / פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
איך הבנתי את ערכה של הפתעה אמיתית
זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה שאבא בא לקחת אותי מהגן. זה היה כל כך יוצא דופן, שאני זוכר בדיוק מה לבשתי: היה לי מעיל צמר סרוג בצבע כחול, עם כפתור אחד באותו גוון של כחול ב…
סיד / פתיחה
בחזרה לעמוד הספר
א
רשומון פנימי
הרי ידעה כמה שנים חלפו מאז. במשך עשר השנים הראשונות ספרה כל שנה בתקווה שהזמן ישכיח. אחר כך חדלה למנות מתוך אותה תקווה, לשווא. בחלוף הזמן טמנה את התאריך בעשייה היומיומית. קניות דחופות במרכ…
דברים שמצאתי במחסן המשפחתי / פתיחה
בחזרה לעמוד הספר
סבא מנחם ושָריף שאנטי
"הרואה את המתים, אין לו מילים להגיד
הוא הולך הצדה וממשיך לחיות,
כמי שהפסיד."
חנוך לוין
"הַאִם
אוּכַל לְדַבֵּר עַל שָׁלוֹם וּמִלְחָמָה
בֵּין הַקָּרְבָּנוֹת וּבֵין קָרְבְּנוֹת הַקָּרְבָּנוֹת, בְּלִי
מִלִּים עו…
מבצע לונדון / פתיחה
בחזרה לעמוד הספר
1
גיא
"גיא," אמרה אמא של גיא ונגעה בו בכתף.
גיא שמע אותה, אבל רק בקושי. הוא היה במיטה, מכוסה לגמרי בשמיכה, כולל הראש.
"גיא, קום כבר," היא אמרה, והפעם הסירה מעל ראשו את השמיכה וטילטלה אותו קלות בכתף. "נו…
1947 / פתיחה
חזרה לעמוד הספר
הזמן לא ממש זורם כמתוכנן.
באחד בינואר 1947 מדווח עיתון ה"טיימס" שהבריטים לא יכולים לסמוך על השעונים שלהם. כדי להיות בטוחים לגמרי שהשעה הנגלית לעיניהם היא אכן השעה הנכונה, עליהם להאזין למשדרים מיוחדים של תחנת הרדיו של…
הטירה / פתיחה
בחזרה לעמוד הספר
1
הגעה
ק' הגיע מאוחר בערב. הכפר היה מכוסה שלג כבד. הר הטירה לא נראה כלל, ערפל ועלטה אפפו אותו, שום נצנוץ של אור, ולוּ הקלוש ביותר, לא רמז על הטירה הגדולה. שעה ארוכה עמד ק' על גשר העץ המוליך מדרך המלך …
סטייל משלך / פתיחה
בחזרה לעמוד הספר
הקדמה אישית
או: למי מיועד הספר הזה?
נולדתי גנדרנית איומה. לגן רציתי ללכת מחופשת לנסיכה (לא הרשו לי) וכשחזרתי הביתה מיד לבשתי חצאית ארוכה על הראש ודמיינתי שיש לי שיער ארוך (הוא היה קצר). פלישה למגירת האיפור ו…
