קטעים ראשונים

מאי 1944. בתוך כל אחד מקרונות הבקר הנעולים נדחסו תשעים אנשים. צחנת דליי השתן, שעלו על גדותיהם, הפכה את האוויר לבלתי נסבל. רכבת המגורשים. במשך ארבעה ימים התגלגלו ארבעים קרונות זהים הלאה והלאה בלי סוף, תחילה דרך סלובקיה, אחר כך דרך שטח הגנרל…

1 יוֹהָנָה   אחרי כמה ימים עם הווירוס בגופי, חום הגוף שלי עולה, ואני מחליטה להפתעתי לחזור ולקרוא ברומן מסוים, ורק כשאני מתיישבת במיטה ופותחת אותו אני מבינה מדוע. על עמוד השער כתוב בעט כחול, בכתב יד שאין לטעות בו:   29 במאי 1996…

1 רוברט נשאר לעבוד למשך כמעט שעה אחרי חמש. לא היתה לו סיבה למהר הביתה, ובכך שנותר ליד שולחנו נחסך ממנו הדוחק שבין חמש לחמש וחצי ביציאה מהחניה של עובדי "לנגלי אווירונאוטיקה". הוא שם לב שגם ג'ק נילסון עוד לא הלך, וכמוהו גם בנסון הזקן, שבדרך …

1 כבר היה חשוך כשהגעתי לבּוֹן, ועם הגיעי הכרחתי את עצמי לא להיכנע לנוהל האוטומטי שהתגבש אצלי במהלך חמש שנים של נדודים בדרכים: לרדת במדרגות למעבר בין הרציפים, לעלות במדרגות מן המעבר בין הרציפים, להניח את תיק הנסיעות, להוציא מכיס המעיל את כרטיס הנסיעה…

1 פנסיון לגברים את הנוף מסתירים אדים לבנים העולים מן הקטר ורובצים עכשיו על פני הרציף. צריך להציץ מבעדם כדי לראות את הכול; צריך להסכים להסתנוור לרגע מהערפל האפור, עד שיסתגל המבט לניסיון הזה ויהיה חד, חודר ורואה־כול. או־אז נראֶה את לוחות …

״האימה היא טבעית לחלוטין: הריקנות של התודעה. מחשבה נרקמת, ואז בפתאומיות היא מבחינה שאין יותר מה לרקום. אז היא מתנפצת לקרקע כמו דמות בקומיקס המבינה לפתע שהיא הולכת באוויר.״ פטר הנדקה, ״אומללות שאינה מבקשת דבר״   אם רק הייתי יודעת, לא היית…

בֶּן   "האדם הממוצע מעביר שלושים ושלוש שנים מחייו בשינה." היא מתקרבת מעט, למרחק שמאפשר לי לקלוט מַשב של בושם יקר. זה בדרך כלל הרגע שבו אני יודע. "וזה מה שאתה עושה?" "כן." "רופא שינה?" "אני חוקר אנשים שמבצעים פשעים מתוך שי…