מסעו של יונה / סיון בסקין / קטע ראשון
זריחה בתל אביב
הַיָּם נִמְצָא בַּמַּעֲרָב, לָכֵן מֵעַל הַיָּם עֲדַיִן חֹשֶךְ,
אֲבָל הַלַּיְלָה כְּבָר מֵסִיר אֶת כּוֹבַע הַנְּחֹשֶת,
חוֹלֵץ אֶת סַנְדָּלָיו וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַסּוּס
וְנֶעֱלָם בַּיָּם מֵעֵבֶר לִשְׁלוֹשָׁה גַּלִּים וַּנוּס.
זְרִיחָה כְּחֻלָּה שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת הֵנָּה מִיַּרְדֵּן וְגִבְעָתַיִם,
הִיא הִתְאַפְּרָה כְּדֵי לְהִצְטַלֵּם לְשַׁעַר טַיְם-
אָאוּט. וְזֶה בְּדִיּוּק כָּל הָעִנְיָן וְהָאֱמֶת:
שֶׁתֵּל אָבִיב הִיא רַק עֲיָרַת-נֹפֶשׁ נֶהֱנֵית,
הַמִּתְחַזָּה לִכְרַךְ מַחְמִיר-פָּנִים עִם בּוּרְסָה,
אֲבָל נִשְׁפֶּכֶת בְּמַפָּל שֶׁל חוֹל בְּצֶבַע בֻּרְגּוּל.
אַרְכִיטֶקְטוּרָה שֶׁל חַדְרֵי חֻפְשָׁה לְהַשְׂכָּרָה,
אֲשֶׁר הָפְכוּ לְבַיִת אֲמִתִּי בְּלֵית בְּרֵרָה,
וְטִיחַ מִתְקַלֵּף אֲשֶׁר אֵינוֹ יָאֶה לְעִיר שֶׁל קֶבַע,
אֲבָל מֻתָּר עֲלֵי בִּקְתוֹת-הַחוֹף וַאֲחֻזּוֹת-הַקֶּבֶר,
מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה כֹּה דּוֹמוֹת לָאֳנִיּוֹת.
זְרִיחָה כְּחֻלָּה כְּבָר זְהֻבָּה דַּיָּהּ לַהֲפִיכַת חַמָּנִיּוֹת
לִנְעָרוֹת. בְּעוֹד כִּמְעַט עֶשְׂרִים שָׁעוֹת נֵלֵךְ לִישֹׁן,
וְאֶת רַגְלֵינוּ תְּלַקֵּק בִּמְלוֹא אָרְכָּהּ שֶׁל הַלָּשׁוֹן
הַמּוּזִיקָה הָאֲרֻכָּה שֶׁל עֶרֶב בַּעֲיָרַת-חוֹף שֶׁמִּתְנַפְנֶפֶת.
יֶשְׁנָהּ תַּרְבּוּת גְּבוֹהָה בִּמְקוֹמוֹת שֶׁל מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ.
אַחֲרֵי הַכֹּל, הַאִם כֻּלָּנוּ לֹא יָצָאנוּ מֵהַקֶּצֶף הַלָּבָן
עַל חוֹל אִיֵּי הַנֹּפֶשׁ שֶׁל אֵם הַדָּגִים — יָוָן?
הוֹ, גַּל עָצֵל! אֶחָד מֵאֲבוֹתֶיךָ הִתְגַּלְגֵּל אֵלֵינוּ
עַל אַדְמָתָהּ הָעֲנֻגָּה מִנְּשִׁיקוֹת שֶׁל מִיטִילֵנֶה.
.
תל אביב, אוגוסט 2009
.
.
תכנון משפחה
יֶלֶד?
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
אֶת עַצְמִי. (קֹדֶם כֹּל, יַלְדָּה…)
אֲבָל לֹא יִהְיֶה לָהּ
מָה שֶׁהָיָה לִי:
גְּבִיעַ הָאֲגַם הָאוֹבָלִי,
יַעַר הַנִּגָּר כְּמוֹ פְּסוּקֵי קֹהֶלֶת,
גַּן אֲמִתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לֶאֱכֹל.
הִיא לֹא תּוּכַל לְהָצִיץ
מִבַּעַד לַוִּילוֹן הַכָּחֹל
הַאִם גַּם עֵץ הָאַגָּס יָשֵׁן.
לְגַדֵּל רֵיחָן בַּעֲצִיץ
זֶה לֹא מַסְפִּיק.
אֵיךְ הִיא תֵּדַע שֶׁלֹּא מִתְיַשֵּׁן
שׁוּם דָּבָר עַתִּיק
בְּעוֹלַם הַצּוֹמֵחַ? כְּמוֹ בָּאָמָּנוּת.
(כְּתִיבַת שִׁירָה גַּם הִיא סוּג שֶׁל גִּדּוּל חַקְלָאִי,
חֶלְקַת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה.)
כְּשֶׁאֲנִי אָמוּת,
אֵיךְ תִּרְאֶה אֶת הַזְּמַן זוֹרֵם?
("תִּינְקִי… תִּבְלְעִי…
תִּקְרְאִי דְיוּמָא…")
אֵיךְ תִּרְאֶה אֶת הַזְּמַן זוֹרֵם, כְּמוֹ קְרֶם
אִטִּי מִשְּׁפוֹפֶרֶת זְקֵנָה,
בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֵינוֹ מִתְרַחֵשׁ דָּבָר
מֵאָז שִׁיבַת הַסָּב מִסִּיבִּיר,
וְדַוְקָא שָׁם, בַּגִּנָּה,
מִתַּחַת לַחַסָּה, נִקְבַּר
כֶּלֶב הַזְּמַן הַכַּבִּיר:
מִצְמַצְתָּ — חָלְפוּ שְׁלוֹשָׁה דּוֹרוֹת,
יָצָאתָ לְהַשְׁתִּין —
נֶחְפְּרוּ חָמֵשׁ בְּאֵרוֹת,
הִתְחַלְּפוּ עֲשָׂרָה שְׁבָטִים.
הַוִּילוֹן הַכָּחֹל וְעֵץ הָאַגָּס
הֵגֵנּוּ עָלַי מִפְּנֵי
הַסָּפֵק הַצּוֹנֵן, הַגַּס
בְּכוֹחוֹ שֶׁל הַזְּמַן וּבִבְנֵי
בֵּיתִי, שֶׁכָּל הַצּוֹמֵחַ עָמַד
מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּם, כְּשֶׁהֵבִיאוּ אוֹתִי
לְעוֹלַם הַצּוֹמֵחַ, הָאֲמִתִּי,
וְלֹא סְתָם הֵם שָׁתְלוּ עֵץ אַלּוֹן
לִכְבוֹדִי. נֶחְמָד
מִצִּדָּם. אַךְ הַאִם יָבוֹא
עֵץ אַלּוֹן לְהָגֵן עַל בִּתִּי?
עֵץ עַרְמוֹן לְהָגֵן עַל בִּתִּי?
עֵץ אֱגוֹז לְהָגֵן עַל בִּתִּי?
וְיוֹשִׁיט לָהּ אֶת כָּל גָּבְהוֹ?
שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לְבַד בָּעוֹלָם,
שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לְבַד בָּעוֹלָם!
וּמִי יָבוֹא לְהַרְכִּיב
אֶת צְבָא מְגִנֶּיהָ מִפְּנֵי הַשְּׁקָרִים
שֶׁל אִי-זִכָּרוֹן וּמוֹצָא הַהוֹרִים
מִכְּלוּם נֶעֱלָם?
רַק הַפִיקוּס שֶׁל תֵּל אָבִיב.
רַק הַפִיקוּס שֶׁל תֵּל אָבִיב.
.
תל אביב, 1 בספטמבר 2006
פינגבקים וטרקבקים
[…] שני שירים מתוך הספר. […]
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!