"התאהבתי בכתיבתה של זמיר.." – ירון פריד, "מעריב" סופ"ש – 24.10.25 "כבר לא הבת של ראש המוסד" – דפנה לוי מראיינת את מיכל זמיר – ישראל היום – מוסך הספרים – 29.8.25 "זמיר לוקחת את פרטי חייה והופכת אותם לסמלים רבי-עוצמה ובעלי משמעות אישית, לא זו הנתונה מראש והידועה, אלא זו שהיא העניקה להם." – […]
"רומן שמעודד אותך להתבצר בחדר נעוריך ולעשות מה שעושים: להתמסר לרגשות, לתת דרור לגחמות ולהמתיק את הימים באמצעות שירים." – יובל פלוטקין,"הארץ" – 2.7.25 "הספר נותר לכל אורכו יצירה ספרותית עמוקה שראויה גם בחלוף עשורים לקריאה, ולקריאה נוספת." – מתוך סקירתה של דפנה לוי, "ישראל היום", מוסף הספרים – 2.7.25 "כל כך סוחף, טבעי, עשיר, […]
סטודנט חולני מהעיר לבוב מגיע בתחילת המאה העשרים לבית מרפא למרגלות הרים, ובמהרה נסחף אל מערבולת של סודות ורציחות מוזרות שעליו לפענח. רומן בלשי יפהפה מאת כלת פרס נובל לספרות, אולגה טוקרצ'וק
1 כבר היה חשוך כשהגעתי לבּוֹן, ועם הגיעי הכרחתי את עצמי לא להיכנע לנוהל האוטומטי שהתגבש אצלי במהלך חמש שנים של נדודים בדרכים: לרדת במדרגות למעבר בין הרציפים, לעלות במדרגות מן המעבר בין הרציפים, להניח את תיק הנסיעות, להוציא מכיס המעיל את כרטיס הנסיעה, להרים את תיק הנסיעות, למסור את כרטיס הנסיעה, לגשת לדוכן העיתונים, […]
תרגום חדש ליצירת המופת מאת זוכה פרס נובל לספרות היינריך בל, מגדולי הסופרים הגרמנים לאחר מלחמת העולם השנייה. הרומן מתאר את קורותיו של הנס שניר, צעיר המתפרנס מהופעות כמוקיון ברחבי גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. במהלך היממה בה מתרחש הסיפור, מחדש הנס את קשריו עם מכריו הוותיקים ובני משפחתו, וסוגר עם כולם חשבונות ישנים.
שכונה זה היה ב־73', באביב, כמה חודשים לפני המלחמה. אני זוכרת, כי באותם ימים עמד האיסור על נגיעה בדברי דואר — במיוחד במעטפות חומות — בשיאו. הימים היו ימי החיסולים באירופה, האווירה היתה מתוחה והנקמה אישית. שוב ושוב הוזכרו הילדים ההם, בני בלי שם, שלא הצליחו להתאפק, פתחו מעטפה חומה שהגיעה מכתובת לא מוכרת, […]
בתו של ראש המוסד,צבי זמיר ז"ל, וזוגתו של העיתונאי ירון לונדון.
רומן אוטופיקשן מאת מיכל זמיר: המספרת היא בתו של ראש המוסד, ותהליך התבגרותה מקביל לשקיעתו של העולם שאליו נולדה, זה של האליטות הישנות. הרומן משתרע ברווח שבין שכונת צהלה לבין תל אביב – יעד הבריחה. (זהו ספרה השישי)
1 פנסיון לגברים את הנוף מסתירים אדים לבנים העולים מן הקטר ורובצים עכשיו על פני הרציף. צריך להציץ מבעדם כדי לראות את הכול; צריך להסכים להסתנוור לרגע מהערפל האפור, עד שיסתגל המבט לניסיון הזה ויהיה חד, חודר ורואה־כול. או־אז נראֶה את לוחות הרציף, ריבועים שמהם מציצים גבעולים דקיקים של צמחים חלושים; מרחב שמנסה לשמור בכל […]
"אלעזר-הלוי היא המלכה הנוכחית של ספרות הנוער בישראל, בעיקר בזכות הסדרות המעולות שלה. כאן היא בשיא כוחה." – מתוך "ההמלצה היומית" באתר "עברית – 12.3.25 "ספר מד"ב שהוא הרבה יותר ממד"ב. הרפתקה מהנה עם לב, רגש ונגיעות מסקרנות של ההיסטוריה שלנו" -"עולם הספרים של רז", סקירתו של רז קלמנוביץ' – 10.3.25 "אני שמחה להמליץ על […]
"קראתי את מרבית ספריו של דרור משעני שהקסם בהם הוא במידה רבה ההתמקדות בקטן, בתפל, בסיפורים קטנים של אנשים קטנים….הפסיפס שנוצר מכל אותן תמונות קטנות מייצר בסופו של דבר את הפרספקטיבה הרחבה, והופך את ״התמונה הקטנה״ לספר גדול" – מתוך הסקירה של שאול אולמרט ב"סיפור טוב" – 10.6.25 "דרור משעני הוא המטפל הספרותי שכולנו זקוקים […]
חלק א הלם והתגייסות (32.7.10-14.10) מלחמה הגדולה התחילה. שבת, שש בבוקר. אני מתעורר בבית מלון בטולוז ורואה הודעה ממרתה: "בוקר טוב. בלגן רציני כאן". ברגע הזה, לפני שיחת הטלפון הראשונה, אני בטוח שמשהו קרה בבית. משהו שנוגע רק לנו. אולי מכונת הכביסה התקלקלה שוב והציפה את הדירה. אולי אחד הילדים חולה. כשאני מטלפן […]
דרור משעני מפתיע ביומן אישי וחשוף שכתב מיד לאחר טבח 7 באוקטובר. הוא מכניס אותנו לתוך ביתו, ומתאר ברגישות המאפיינת אותו כיצד המלחמה משנה את משפחתו ואת החברה הישראלית.
נעלמת בזמן הוא ספר מתח עוצר נשימה, ובו דמויות בלתי-נשכחות שנכנסות עמוק ללב. דנה אלעזר-הלוי, מחברת "מבצע מנהטן" והמשכיו, היא סופרת ילדים מצליחה ועטורת פרסים.
ג'וליה פרמנטו מתארחת במדור "מה השאלה" – "כלכליסט" – 6.5.25 סופרת עד עשר – "לאישה", מאיה לוין – 3.3.25 ג'וליה פרמנטו- צייזלר מתארחת במדור "ראש בראש – להכיר את האנשים מאחורי הספרים" באתר "עברית" – פברואר 2025 פרמנטו־צייזלר היא סופרת בשלה, והדבר ניכר ברומן הזה. היא יודעת היכן היא עומדת על פני הרצף ומה היא […]
רומן חד וחכם מאת ג'וליה פרמנטו-צייזלר שבמרכזו גבר ואישה צעירה שמגיעים לתל אביב עם חלומות ושאיפות אך נאלצים לברוח מהעיר ולחשוב מחדש על חייהם. ספר שמאתגר את התפיסות שלנו על יחסים בין המינים ועל אופי החיים בעיר הגדולה
״האימה היא טבעית לחלוטין: הריקנות של התודעה. מחשבה נרקמת, ואז בפתאומיות היא מבחינה שאין יותר מה לרקום. אז היא מתנפצת לקרקע כמו דמות בקומיקס המבינה לפתע שהיא הולכת באוויר.״ פטר הנדקה, ״אומללות שאינה מבקשת דבר״ אם רק הייתי יודעת, לא הייתי באה לעולם הזה בכלל! ליאת צועקת. כל כך חזק היא צועקת, עד שהצעקה […]
