לואיג'י פירנדלו

לואיג'י פירנדלו נולד ב-28 ביוני 1867 בג'ירְגֶנְטי (כיום אגריג'נטו) שבדרום סיציליה.

אביו, דון סטפנו, היה בעליו של מכרה גופרית ונמנה עם המתנדבים שלחמו לצד גריבלדי למען עצמאותה של איטליה. אמו, קטרינה, היתה אף היא בת למשפחה פטריוטית.

כשמלאו לפירנדלו 14 שנים עברה המשפחה לפלרמו, ושם השלים את לימודיו התיכוניים, ואף נרשם ללימודים בפקולטה למדעי הרוח ובפקולטה למשפטים באוניברסיטת פלרמו, אף שמשפחתו שבה באותם ימים לביתה בדרום. כעבור זמן חזר פירנדלו למחוז ילדותו ולחיק משפחתו כדי לעבוד במכרה הגופרית של אביו, אך לאחר כמה חודשים מאס בעבודת הפרך וב-1887 נרשם ללימודים בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה ברומא. בסוף 1889, עקב חילוקי דעות עם נשיא האוניברסיטה, עבר פירנדלו לגרמניה והשלים את לימודיו באוניברסיטה של בון. עבודת הדוקטור שלו עסקה בדיאלקט של ג'ירגנטי.

ב-1892 שב פירנדלו לרומא. הוא החליט להקדיש את עצמו לכתיבה וחי מקצבה חודשית ששלח לו אביו. כעבור שנתיים נשא לאישה את אנטונייטה, בתו של שותף לעסקים של אביו, ולזוג נולדו שני בנים ובת. ב-1898 החל פירנדלו לעבוד כפרופסור לספרות איטלקית בסמינר למורות, ובמשרה זו החזיק 24 שנים.

ב-1903 ירד אביו מנכסיו בעקבות הצפה במכרה שלו. לאחר שנודע הדבר לאנטונייטה, אשתו של פירנדלו, היא לקתה בהתמוטטות עצבים – שממנה לא התאוששה עד יום מותה – שהתבטאה בהתקפי קנאה חולנית לבעלה, בפרנויה ובניסיונות התאבדות חוזרים ונשנים. פירנדלו התעקש לטפל באשתו בבית, ורק כעבור 16 שנים ניאות לאשפזה במוסד מתאים.

ב-1915 החל פירנדלו בפעילות תיאטרלית ענפה שהִכתה גלים ועוררה ויכוחים באיטליה ומחוצה לה. ב-1922 התפטר ממשרתו בסמינר למורות כדי להתפנות לעבודתו בתיאטרון. ב-1924 נרשם למפלגה הפשיסטית, ובתמיכתה הקים וניהל את "התיאטרון הלאומי לאמנות" ברומא, שבו פיקח אישית על בימוי מחזותיו והעלאתם על הבמה. עשר שנים מאוחר יותר הוא מתח ביקורת על הפשיזם והתנגד לפלישת איטליה לאתיופיה.

הקריירה הספרותית של פירנדלו החלה עוד לפני שיצא לגרמניה ב-1889, עם פרסום קובץ שירים פרי עטו. שני קבצים אחרים פורסמו בהמשך. בהשפעת הסופר הסיציליאני לואיג'י קפוונה כתב פירנדלו ב-1893 את יצירתו הראשונה בפרוזה, הרומן "המנודה", שלא ראה אור עד 1901. ב-1894 פורסם קובץ הנובלות הראשון שלו, "אהבות ללא אהבה". אף שעיקר פרסומו בא לו מן היצירות שכתב לתיאטרון, שחלקן הושתתו על הנובלות שלו, הוא החשיב את הדרמה לנחותה מהפרוזה.

פירנדלו פירסם שבעה רומנים, ובהם "מתיא פסקל המנוח" (1904), "הזקנים והצעירים" (1913) ו"אחד, אף לא אחד ומאה אלף" (1926), וכתב יותר מארבעים מחזות, שהמפורסם בהם הוא "שש נפשות מחפשות מחבר" (1921).

הוא כתב כ-250 נובלות, שרובן ראו אור בפעם הראשונה בכתבי עת. ב-1922 החל פירנדלו, בד בבד עם עבודתו בתיאטרון, לקבץ את הנובלות באוסף בשם "נובלות לשנה אחת", שראה אור ב-15 כרכים עד 1937, תוך שהוא מכניס בהן תיקונים ועורך אותן מחדש. ב-1943 קיבל את פרס נובל לספרות.

פירנדלו נפטר ב-10 בדצמבר 1936 ברומא.