20 פברואר

היינו העתיד / יעל נאמן / ביקורות

נכתב ע"י 6 תגובות נכתב ב מן העיתונות

הספר יתורגם לאנגלית במסגרת קרן "עם הספר" של משרד התרבות , יולי 2012.

כתבת עומק על אמנים שעסקו ביצירותיהם בסיפורו של הקיבוץ, בינהם יעל נאמן. כתבה מאת יעל פרוינד-אברהם, 'מקור ראשון', יולי 2012.

גידי קפלן ממליץ על "היינו העתיד", מוסף 'ממון', מאי 2011.

המלצה על הספר מאת מיכל לברטוב, 'את', מאי 2011.

גידי קפלן ממליץ על "היינו העתיד", מוסף 'ממון', מאי 2011.

חמש רשומות על הספר מאתנועם לסטר מתוך האתר 'במחשבה שניה', אפריל 2011. ביקורת על הספר מאת טלי וישנה, 'בשבע', מרץ 2011.

ביקורת על "היינו העתיד" מאת דורון קורן, Ynet, מרץ 2011.

ביקורת על הספר מאת חן שטרס, מגזין 'טיים אאוט', מרץ 2011.

יעל נאמן ואחיה, יוחאי, בראיון מיוחד על ילדות, קיבוץ וממון. מגזין 'גלובס', מרץ 2011.

ביקורת על הספר מאת ארנון לפיד, מדור קיבוץ של mynet, פברואר 2011.

ביקורת על הספר מאת טל מרמלשטיין. 'ישראל היום', פברואר 2011.

ביקורת על הספר מאת אורית פראג, אתר 'הקיבוצים', פברואר 2011.

ביקורת על הספר מאת רן טל, 'הארץ', פברואר 2011.

ביקורת על הספר מאת אמיר בן-דויד, מגזין 'טיים אאוט', פברואר 2011.

ביקורת על הספר מאת יאיר גרבוז, מוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות', פברואר 2011.

ביקורת על הספר מאת יצחק לאור, מוסף 'תרבות וספרות' של עיתון 'הארץ', ינואר 2011.

הספר נכנס לרשימת רבי המכר, פברואר 2011.

ראיון עם  המחברת לכבוד צאת הספר, מוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות', ינואר 2011.

אילנה זפרן ממליצה על הספר בטור הקומיקס שלה, 'רישומון'. 'עכבר העיר', ינואר 2011.

 

 

6 תגובות ל “היינו העתיד / יעל נאמן / ביקורות”

  1. להגיב אסתר זינגר says:

    יעל נאמן יקירתי,שלום רב לך ,
    אני גדלתי בקיבוץ של הקיבוץ הארצי ,ילדות בשנות ה-50 וה-60
    קרובה לגיל של אחיך הבכור ,נהניתי לקרוא והתחברתי להמון דברים שכתבת ,אנחנו היינו שלושה ילדים שבאים יום יום לחדר
    של ההורים ,ואהבנו את זה מאד ,אמא פולניה טיפוסית שדואגת שנתלבש טוב וכל זה , עושה לביבות וציפס עם הרגשת
    בית ואהבה גדולה מצידם ,בתנאים מאד דלים לתת הרגשת בית ובכל זאת… דבר אחד שהפריע לי מאד מאד [אני מודה]
    שאת כותבת וחוזרת שוב ושוב על האמירה "משפחתנו הביולוגית ",האם לא היה ברור שאלה הם הורייך? האם כך כונתה
    המשפחה הגרעינית ביחיעם בפי כולם,? זה נותן קונוטציה שלילית למוסד המשפחה בקיבוץ ,וגם משהו כמו "התארחנו אצל ההורים," מוזר , וגם את מזכירה כמה פעמים "נזרקנו למוסד" ,אולי בגלל שהמוסד היה בקיבוץ אחר ,אצלנו המוסד היה
    ליד הקיבוץ ואנו הלכנו להורים יום יום אחה'צ, ואהבנו מאד את החיים במוסד,חוץ מזה הספר כתוב יפה מאד וההיסטוריה של הקיבוץ והחיים אז,מתוארים
    בצורה מרגשת וחיה וזה מעורר הערכה רבה להוריכם המייסדים שהיו כה נחושים לבנות קיבוץ בתנאים לא תנאים ,
    ואפשר גם להרגיש שהיתה לכם "גאוות יחידה " ,
    אז כל טוב לך וכל הכבוד על מפעלך זה , אסתר זינגר [דרור,שם נעורים] בת קיבוץ בית זרע ,חברת יטבתה,

  2. להגיב חובב בכר says:

    יעל שלום.
    קניתי אתמול את הספר וסיימתי היום לקרוא אותו. לא יכולתי להפסיק לקרוא וזה לא קורה לי הרבה. ניסיתי להבין תוך כדי קריאה למה הספר כל כך מושך אותי ומה יש בו שמרתק אותי כל כך. הגעתי למסקנה כי הכתיבה העדינה והרמיזות בתוכה מתחברת באופן מדהים לילדות שלי כבן קיבוץ השומר הצעיר. את כותבת " לא יכולנו להסביר לעירוניים…", איני יודע אם מי שלא היה שם יכול להבין את המשמעות העמוקה שיש עבורי וככל הנראה גם עבורך לדברים פשוטים כמו " אל תזרוק בדלי..". אני צעיר ממך במספר שנים ואצלנו הדברים היו פחות קיצוניים בתחומים רבים, אך עם זאת מאוד דומים – בית הילדים, החיים בבועה, שומרת הלילה, הניתוק הבין דורי, חוויית המוסד, הדואליות הדיכוטומית במסרי היחיד והביחד, הביקור אצל ההורים ועוד… הרבה דברים שכתבת נגעו בי והיו לי מוכרים (בשינוי מזערי) מילדותי. את מתארת מציאות של דור שני למהפכה שגדל כמעט בשנים שאני גדלתי כדור שלישי, העדינות וחוסר ההאשמה בכתיבה מדהימים לדעתי, הדרך בה בחרת לכתוב כ"אנחנו" את כל הקורות אותך בקיבוץ וכ"אני" רק לאחר שנשבר בך שבר שסימן מעבר לחיים עצמאיים, מעצימה את התיאורים ומדגישה את מהות הניסוי הקיבוצי. כמעט בכל עמוד התעורר בי הצורך לחלוק את הדברים עם בני משפחתי, כי גם אצלנו זה היה כך, או מעט אחרת. החלטתי לחלוק עמך את חווית הקריאה ועם כל מי שרוצה לקרוא. אני מודה לך על הספר, על הפתיחות ובעיקר על העדינות והשארת המקום לקורא לחוות את עולמך-עולמו דרך הספר.
    חובב

  3. להגיב דלית כאהן-צור says:

    שלום יעל
    קראתי את ספרך בבת אחת וחכיתי לרגע שבו תפסיקי להתבכיין-אבל זה לא קרה. אני מקווה שאת יודעת שמה שקורה לך הוא לא בגלל הקיבוץ .
    קחי אחריות. תלמדי להסתכל במראה ולהגיד "אני"- לטוב ולרע.
    דלית

  4. להגיב מאיר שרמן says:

    היגעתי לספר מתוך סקרנות מכיון שאני בן נהריה. סקרנות להכיר את הקיבוץ השכן. שקעתי בספר ללא יכולת להפסיק לקרוא. לדעתי הספר כתוב בכישרון רב ותוך כדי קריאה הבנתי עד כמה שיטת גידול הילדים בקיבוץ היא נסוי חברתי מבהיל ומנוגד לטבע היקום שבו הילדים גדלים מכוח ובצל הוריהם. אני, באופן אישי, גדלתי עם אמי (אבי נהרג בתש"ח) בבית סבי. אמי התחתנה שנית והקימה שוב משפחה שגרה איתנו. כשהתחתנתי בניתי ליד אמי וסבי. ילדיי נשואים כיום וכולם גרים בנהריה. אמי מכרה את ביתה לקבלן שבנה בית משותף ענק וממנו אמי קיבלה ארבע דירות שאליהן עברו אחיי הנשואים עם ילדיהם… אנטיתיזה לחייך. היה מעניין מאד לקרוא ולהבין את שעבר עלייך ומה שעובר על ילדי הקיבוץ בכלל. תודה ששיתפת אותנו .

  5. להגיב גילי חסקין says:

    אינני שותף להתפעלות הכללית.
    ינימוקי כאן
    http://www.gilihaskin.com/?p=18652

  6. להגיב צפריר מינצר says:

    קראתי את הספר מאוחר יחסית ליציאתו לאור ב 2011. הספר רלבנטי מאד לכל מי שגדל (כמוני) בחינוך המשותף "בקיבוצי השומר הצעיר".
    יעל כותבת על יחיעם ואני קורא על מזרע שבה גדלתי. מדהים כמה דומה (כמעט זהה) היתה שיטת החינוך שהונהגה אז בכל קיבוצי השומר הצעיר.
    יש כמובן שינויים .. אם ביחיעם היו הולכים "לחדר" ההורים בשעה 17:30, אצלינו זה היה בשעה 16:00. ביחיעם קראו לעבודה היומית בהפסקה בביה"ס היסודי "עזרה למטפלת" אצלינו רק "עזרה". ביחיעם הילדים ששטפו את החדרים כל יום שטפו גם את המסדרון. אצלינו היו כאלו שתפקידם החדרים וכאלו שתפקידם המסדרון.
    גם אצלינו החיה שהכי זכורה לי ממשק הילדים היא "הברברים" שגם להם אנחנו במזרע ערבבנו פרוסות לחם יבשות מהמטבח עם מים כמו ביחיעם.
    העקרון אותו עקרון ומדהים כמה דברים כל כך דומים.
    העקרון החינוכי אותו עיקרון בכל הקיבוצים ו"הניסוי" עליו מדברת נאמן נוסה על כולם (כולנו) אבל מסתבר שהתוצאות או מסקנות האישיות שכל אחד לקח מ"הניסוי" הזה הן שונות.
    אני יליד 1961 (שנה צעיר מיעל) נשארתי בקיבוץ עד היום בעוד היא "עזבה" בהזדמנות הראשונה.
    יעל רואה בתל אביב עיר מקלט שמאפשרת לה להיות חופשייה באמת. אני רואה את המקלט והבית בקיבוץ.
    בכל מקרה.. תודה על הספר שהזכיר שוב את הילדות ומאתגר לחשיבה על הרבה דברים ….

השאר תגובה