29 דצמבר

היינו העתיד

נכתב ע"י 7 תגובות נכתב ב פרוזה - מקור

רומן מסדרת "מקור" לפרוזה ישראלית עכשווית, בעריכת דנה אולמרט.

"היינו העתיד" הוא יצירה חריגה בנוף הספרות המקומית: רומן אוטוביוגרפי שנון ואירוני המשלב בתוכו מבט מרתק על תולדות קיבוץ יחיעם ודו"ח נוקב על ילדות בעולם אידיאולוגי המתפרק בהדרגה מאמונותיו הנוקשות. יעל נאמן, בת לאחת ממשפחות המייסדים של יחיעם, מפליאה לתאר בו את עולם ילדותה, ולהאיר באור ביקורתי ורווי הומור את ההתרחשויות, הדמויות, החוקים והכללים שעיצבו אותו.
כתיבתה הייחודית של יעל נאמן פועלת במרחב שנפער בין העולמות  – עולם המבוגרים האידיאליסטים ועולם הילדים שחוו על בשרם את הסדקים בשיטה – וממלאת אותו בזיכרונות ילדותה והתבגרותה הנשזרים בסיפורי "הוותיקים", מייסדי הקיבוץ. ונדמה כי על אף המרחק העקרוני והבלתי ניתן לגישור, גם המבוגרים וגם הילדים שותפים לאותו הדחף: לחזור ולספר לעצמם ולסובבים אותם את סיפורי התשתית שעיצבו את שגרת חייהם ואת זהותם.

יעל נאמן (1960) נולדה וגדלה בקיבוץ יחיעם וחיה מגיל 20 בתל-אביב. למדה ספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, וכיום היא עורכת ספרים וכותבת. פירסמה את ספר הנוער "יום שלישי הכתום" (עם עובד, 1998), "שמועות על אהבה" (כתום, 2004) וכן סיפורים ושירים בכתב העת "מטעם" בעריכת יצחק לאור. "היינו העתיד" הוא הרומן הראשון שלה.

לרכישת ספר דיגיטלי באתר "עברית"

לקריאת קטע מהספר.


נכתב על הספר:
המלצה על הספר מאת מיכל לברטוב, 'את', מאי 2011.
גידי קפלן ממליץ על "היינו העתיד", מוסף 'ממון', מאי 2011.

חמש רשומות על הספר מאתנועם לסטר מתוך האתר 'במחשבה שניה', אפריל 2011.
ביקורת על הספר מאת טלי וישנה, 'בשבע', מרץ 2011.

ביקורת על "היינו העתיד" מאת דורון קורן, Ynet, מרץ 2011.
ביקורת על הספר מאת חן שטרס, מגזין 'טיים אאוט', מרץ 2011.
יעל נאמן ואחיה, יוחאי, בראיון מיוחד על ילדות, קיבוץ וממון. מגזין 'גלובס', מרץ 2011.
ביקורת על הספר מאת ארנון לפיד, מדור קיבוץ של mynet, פברואר 2011.
ביקורת על הספר מאת טל מרמלשטיין. 'ישראל היום', פברואר 2011.
ביקורת על הספר מאת אורית פראג, אתר 'הקיבוצים', פברואר 2011.
ביקורת על הספר מאת רן טל, 'הארץ', פברואר 2011.
ביקורת על הספר מאת אמיר בן-דויד, מגזין 'טיים אאוט', פברואר 2011.
ביקורת על הספר מאת יאיר גרבוז, מוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות', פברואר 2011.
בביקורת על הספר מאת יצחק לאור, מוסף 'תרבות וספרות' של עיתון 'הארץ', ינואר 2011.
הספר נכנס לרשימת רבי המכר, פברואר 2011.
ראיון עם  המחברת לכבוד צאת הספר, מוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות', ינואר 2011.
אילנה זפרן ממליצה על הספר בטור הקומיקס שלה, 'רישומון'. 'עכבר העיר', ינואר 2011.


היינו העתיד
מחבר: יעל נאמן
סוג: פרוזה – מקור
מספר עמודים: 216
סוג כריכה: רכה
מועד הוצאה לאור: ינואר 2011
מחיר קטלוגי: 88
דאנאקוד: 674-71

7 תגובות ל “היינו העתיד”

  1. להגיב גוף שני יחיד וספרים חדשים | סלונה says:

    […] הוצאת אחוזת בית גם בז’אנר ספרות הקיבוץ נדמה שקראנו כבר הכל: באמת, כמה אפשר לשמוע על הלינה המשותפת? דווקא לכן הספר של יעל נאמן חשוב כל כך: הוא מספק תמונה חדה, צלולה ומבהילה בתלישותה של חיי הילדים בקיבוץ יחיעם, שהתחיל כנקודה מבודדת בלי מים ודרכי גישה והפך לאחד ממעוזיה המחמירים ביותר של תנועת ‘השומר הצעיר’. בנימה אובייקטיבית, כמעט מרוחקת, מספרת נאמן על קיבוץ שהתנהל לאורו של הקומוניזם וסטאלין שמש העמים, ושבני גילה של נאמן (ילידי שנת 60′) גודלו במשך שנים ארוכות באמונה שהם יגאלו את העולם וישלימו את המהפכה למרות שבכל העולם וגם בארץ כבר היו ידועים מעלליו המחרידים של השלטון הסטאליניסטי. ללא נוסטלגיה מזויפת וגם בלי טיפת נקמנות נפרש בספר זה עולם שלם שנכחד, ובניגוד לדעתם של מספידיו, ייתכן שנכחד דווקא מאוחר מדי. >> לפרטים נוספים […]

  2. להגיב יזהר בן נחום says:

    סיפרו לי שאני נזכר בספר ומצוטט בו קטע מספר שכתבתי בשם "שומרים חזק!". בהחלט מחמיא לי שמיהו קרא ספר שלי ואפילו מצטט ממנו. סופר לי שיעל כתבה על "יזהר בן נחום מקיבוץ בית זרע". מכיוון שלפני כ-35 שנה עברתי מבית זרע לבית קמה, אני תוהה מאיפה יעל יודעת את זה.

  3. להגיב נועם לסטר says:

    יזהר, אתה נזכר בספר וגם אחיך יונתן. נו, כולם הכירו אז את משפחת בן נחום מבית זרע. יונתן הדריך גם את סמינר הי"ג שלי.

    אולי תמצאו עניין בסדרת הרשימות שלי (חמש רשימות) על הספר. אני מצרף הפניה לרשימה האחרונה. מופיעות בה הפניות לכל השאר.
    http://bit.ly/h28RSe

  4. להגיב גדעון שי says:

    מציואת העבר מתוארת באופן גאוני ובזהירות המתאימה.
    יעל ראוייה להערצה.

  5. להגיב ורד מוסנזון says:

    שיקוף מדויק ומרגש, עד לפאנלים, של הדרך בה גדל כל מי ששונן לא בילדותו "העולם מתחלק לשני סוגים, אלה שאומרים אני ואלה שאומרים אנחנו. אנחנו אומרים אנחנו". עניינה אותי במיוחד הדרך בה הובאה לביטוי הדת לה השתייכנו: דת העבודה.

    נולדנו באותה שנה, עזבנו באותה שנה, עברנו דרך דומה. האם זה מקל על הבדידות ותחושת השונות, על הזכרונות של 'לסובב את הראש לקיר ולעצום עינים' במנוחת הצהריים, אל השאלה הבסיסית המרחפת מעל אותו עולם פיקטיבי בנוגע לנסיון שאנחנו היינו בו עכברות מעבדה לבנות, כמו אלה שפעם ברחו מהכתה ועברו לגור מתחת לעץ הכרות, התרבו בהמוניהן, לחרדת המטפלות וחדוותנו?

    לא ממש, אבל מוסיף קורטוב של נחמה. תודה יעל. עבודה מרשימה.

  6. להגיב אריה says:

    תודה על הספר. אני גם בן קיבוץ וגם אני מאסתי בחיים הקיבוציים ועברתי לגור בעיר. הספר עזר לי להסתכל על ילדותי ולשחרר את הרגשות שהיו תקועים בי הרבה שנים בקשר לקיבוץ וללינה המשותפת. אני ממליץ לכל קיבוצניק לשעבר לקרוא…
    בברכה, אריה

השאר תגובה