"נאמן כתבה ספר נפלא, מדויק וחכם על יחיעם, על הוריה פליטי השואה ועל חבריה לקבוצה. וכמובן, יותר מהכל, ודרך הכל, על עצמה. קשה להגדיר את הספר החמקמק הזה, האם זה ספר זיכרונות, אוטוביוגרפיה, רומן חניכה? [..] ריבוי הקולות והמבטים מאפשר לנאמן לחמוק מהקלישאות הרגילות המלוות את המבקשים לגעת בחוויה החמקמקה והמתעתעת שנקראת קיבוץ." (רן טל, מוסף 'ספרים' של עיתון 'הארץ', פברואר 2011)

"איימיס לוכד באבחנותיו האנושיות, בדקויות התיאורים, בייחודיות של סגנונו הלא מתפשר." (תלמה אדמון, NRG, דצמבר 2010)

"בכתיבה מדודה, מאופקת וחכמה שקולחת בטבעיות, מוליכה גיל הראבן ביד בוטחת את קוראיה דרך תחנות חייהם של הגיבורים […] היא נוקטת לשון מלוטשת, ללא גינדור, שעצב עמוק, פליאה ילדותית, הומור ופיוט משמשים בה לסירוגין." (רבקה קרן, מוסף 'ספרים' עיתון 'הארץ', יוני 2010)

סיפור מסע ללא יעד של צעיר חסר שם, עשיר, שתוי ואבוד בגרמניה המודרנית. הוא חוצה את הארץ מצפון לדרום באמצעי תחבורה שונים, פוגש מגוון טיפוסים, טובע בשמות מותגים ואלכוהול, ומחפש משמעות לחייו. רב מכר גרמני.

"כשריצ'רד ייטס מניח את היסודות לסיפור, השבר נבנה כבר מהסצנה הראשונה, אבל רק אחרי כשליש ספר, הקורא מתחיל להבחין בגאוניות של בניית הפרטים הקטנים והלא משמעותיים (כאילו), שיוצרים את הסדקים בתמונה, עד לקריסתה הסופית. ובדרך לחורבן הזוגיות והאהבה (שמעולם בעצם לא התקיימו), מוצבת מול הקורא מראה אכזרית בה משתקף הריק של חברת השפע הצרכנית, השעמום, ההונאה העצמית, אובדן הערך וקריסת המוסר." (אסתי סגל, 'גלובס', יוני 2008)

"הספר יצא בהדפסה אסתטית מעולה והוא כולל את איורי הקו המקוריים ורבי-ההבעה של פגי פורטנם. אם אמנם יזכה פדינגטון אצלנו לקבלת הפנים שהוא ראוי לה, יש לקוות שבעקבות הספר הזה יתורגמו גם שאר הספרים, כולל אלה המצוירים, ואולי גם ספרי בונד אחרים." (יהודה אטלס, 'הארץ', פברואר 2008)

"'ג'וליוס וינסום' הוא ספר כתוב היטב, כובש לב בסגנונו הפיוטי, במקצביו ובתיאורי הטבע שלו. יש משהו כמעט מהפנט בשקט ובאיפוק שבקול הדובר, המצליח להשרות אותם גם על הקורא, בניגוד חריף להשתלשלות העניינים המתוארת בו." (רות אלמוג, 'הארץ', דצמבר 2007)

"עכשיו תורכם וחובתכם להתוודע ולהתאהב באחד היוצרים החשובים, האהובים, המבריקים והמצחיקים ביותר שהצמיחה הממלכה הבריטית מאז ומעולם." (ירון פריד על אלן בנט, Ynet, ספטמבר 2006)

"הספר רווי במשפטים שנחרטים איפה ששירה טובה נחרטת, שאי אפשר להימלט מהמשמעויות העמוקות ביותר שלהם, שחושפים משהו מחלליו הסמויים של העולם. בקיצור, לרוץ לקנות." (ניר ברעם, 'נענע 10', יוני 2006)

"המשלים הם בראש ובראשונה סיפורים מקסימים, כאלה שאפשר פשוט לקרוא באוזני ילדים צעירים (אפילו בגילאי 5-4). לאלה הרוצים להרחיב אופקים, מצויים המושגים המרחפים מעל הכותרת, בבחינת כיווני מחשבה, וטקסט עיוני קצרצר הנלווה לכל סיפור. הטקסט הזה, המכונה "סדנת הפילוסוף" […] מנגיש מושגים מופשטים כמו צדק, חירות, שוויון, חמדנות, רכושנות, כוח ועוד אינספור מונחים שאין כמותם רלוונטיים לחיי היומיום של ילדים." (שהם סמיט, אתר 'סטימצקי')