מן העתונות

"רנה ליטוין הוציאה תחת ידיה תרגום נאמן מכל הבחינות, החל בריתמוס של מספר הסיפורים העממי, דרך הקפדה על סיומות מלעיליות של השורות, כמו בשפת המקור, ועד להיצמדות למלה "שוקת"[…]האיורים המרהיבים, מעשה ידיו של ירמי פינקוס, נראים נאמנים למקור." (סבינה מסג, 'הארץ', דצמבר 2008)

"נטלי אנג'יר, כתבת המדע של הניו יורק טיימז, זוכת פרס פוליצר ומי שחיברה שורה של ספרי מדע, הכתובים בלשון מלהטטת, שופעת הומור ואהבה וגם תובנות בהירות ומפתיעות, נקיות לחלוטין מריח העובש והחשיבות העצמית שמאפיין כותבים רבים אחרים בתחומה." (דפנה לוי, 'לאישה', מרץ 2009)

"הכתיבה שלה מבודחת, אבסורדית וחיננית, כשהקסם מונח קודם כל בסגנון דיבורי, קצבי, אנטי קלישאי, אבל לרובד הזה יש גם שכבה תחתונה, חשופה ועצובה." (דורון קורן, Ynet, דצמבר 2008)

כוחו של הרומן […] בכתיבה מלאת חסד ויופי, בביטויי הלעז שמזכירים רומנים עבריים גלותיים כמו ברנר ואנשי ירושלים שלו." (יותם שווימר, NRG, ספטמבר 2008)

"הרומן של מגד, סופר הראוי לתואר 'מספר טבעי' […] מורכב מכפי שניתן לשער, אם מתמכרים, וקל להתמכר, לקריאה הקולחת והמושכת. אין כאן רק מסגולת האינטימיות והאפקט הקומי של האובססיה, אלא כמה שכבות משמעות המונחות זו על גב זו." (אריק גלסנר, NRG, נובמבר 2008)

"הספר הוא תיאור כן, משעשע ונוקב של חוויה חד-פעמית שעובר גבר ישראלי באמצע החיים, כשהדבר היחידי שמעניין אותו באמת זה להגיע לחניון הקרוב, להכין לעצמו קפה, להתקלף מהנעליים הלוחצות ולהניח את הראש על האבן הכי נוחה בסביבה." (אביבה לורי, 'הארץ', מאי 2008)

"מאיה ערד ורויאל נץ הם לא רק שניים מהיוצרים הבולטים ביותר בחבורה הספרותית המזוהה עם כתב העת "הו!", אלא גם צמד הדוברים הרהוטים ביותר שלה. שמונה המסות הספרותיות פרי עטם המכונסות בספרם […] מצטרפות יחד לכתב הגנה שיטתי ומרשים, […] על האפשרויות הרבות הגלומות בשירה חרוזה ושקולה." (אלי הירש, מוסף '7 לילות' של ידיעות אחרונות, יוני 2008)

"כשריצ'רד ייטס מניח את היסודות לסיפור, השבר נבנה כבר מהסצנה הראשונה, אבל רק אחרי כשליש ספר, הקורא מתחיל להבחין בגאוניות של בניית הפרטים הקטנים והלא משמעותיים (כאילו), שיוצרים את הסדקים בתמונה, עד לקריסתה הסופית. ובדרך לחורבן הזוגיות והאהבה (שמעולם בעצם לא התקיימו), מוצבת מול הקורא מראה אכזרית בה משתקף הריק של חברת השפע הצרכנית, השעמום, ההונאה העצמית, אובדן הערך וקריסת המוסר." (אסתי סגל, 'גלובס', יוני 2008)

"הרומן הנפלא הזה של מא ג'יאן מתכתב יותר מכל עם עולם אחר – מסורת הספרות הצ'כית הגדולה של שתי המאות הקודמות. ההומור האבסורדי, האירוניה, הסוריאליזם ובעיקר הרוח ההומניסטית שנושבת מול אימי הבירוקרטיה." (עורך אתר סטימצקי)

"סימונטה אניילו הורנבי פורשת לפנינו את העלילה, טפח-טפח, בכישרון סיפורי רב. היא אינה מתארת לנו הלכי-נפש או תודעות מיוסרות, והעובדות מדווחות בסגנון ריאליסטי ופשוט." (אסתי ג. חיים, 'הארץ')

"הספר יצא בהדפסה אסתטית מעולה והוא כולל את איורי הקו המקוריים ורבי-ההבעה של פגי פורטנם. אם אמנם יזכה פדינגטון אצלנו לקבלת הפנים שהוא ראוי לה, יש לקוות שבעקבות הספר הזה יתורגמו גם שאר הספרים, כולל אלה המצוירים, ואולי גם ספרי בונד אחרים." (יהודה אטלס, 'הארץ', פברואר 2008)

"'השקרים האחרונים של הגוף' הוא רומן מרתק העוסק ברצינות בשאלות שבהן אנו נוטים להתלבט רק בינינו לבין עצמנו: "האם ראוי לעשות את זה? האם אני הייתי עושה את זה?" התשובות שנותנת הראבן לשאלות האלה בספרה החדש רלבנטיות לכולנו כאן ועכשיו. כמו תמיד, בעצם." (פרופ' יורם יובל, Ynet, אוגוסט 2008)

דילוג לתוכן