מן העתונות

"רוני היא לא רק כותבת רגישה מאוד, יש לה אוזן מצוינת לניואנסים של שפה והתנהגות, ולא מעט הומור שחור. היא כותבת בקיצור, סצנות דחוסות שהיא מדלגת ביניהן בקלות ובאותה קלות נעה קדימה ואחורה בזמן." (דפנה לוי, 'לאישה', ספטמבר 2010)

"מה שמתחיל כתרגיל בכתיבה יוצרת/מעשה קונדס מתפתחת בזריזות למותחן סלפסטיק, שבו מסתבך גיבורנו עם סוכן נכלולי של כתבי יד […] מתאהב בנשים הלא נכונות, עד לסוף המפתיע שיש בו גם צדק פואטי תרתי משמע. בין לבין גורם בלבין לקוראיו לשאול את עצמם כמה שאלות מעניינות על הגבול החמקמק שבין אותנטיות/מקור לזיוף/חיקוי […]" (אירי ריקין, "תרבות מעריב", יולי 2010)

"בכתיבה מדודה, מאופקת וחכמה שקולחת בטבעיות, מוליכה גיל הראבן ביד בוטחת את קוראיה דרך תחנות חייהם של הגיבורים […] היא נוקטת לשון מלוטשת, ללא גינדור, שעצב עמוק, פליאה ילדותית, הומור ופיוט משמשים בה לסירוגין." (רבקה קרן, מוסף 'ספרים' עיתון 'הארץ', יוני 2010)

"יכולתו האדירה של דובלטוב לדלות את הפרט הקטן והמשעשע מתוך הקונטקסט העלוב של החיים ולהניח אותו במקום הנכון ביותר על הנייר, כך שהקורא יראה לנגד עיניו את הסיטואציה המסופרת, את חייו שלו ואת העוקץ המצחיק בתכלית, המחבר את המציאות לספרות." (תלמה אדמון, NRG, יוני 2010)

"הרומן הקיף את כל חייו של המלך, מלידתו ועד מותו, ועשה זאת בדרך מקורית ומלאת חיים […] התבסס על עובדות היסטוריות רבות, ששולבו במלאכת מחשבת לכדי רומן אפי סוחף וקריא מאוד." (נוריתהה, בלוג 'ספרים ללא ירקות', מרץ 2010).

"עכשיו אני בטראנס של אבינדב בגין. הוא אומר: אין יהודים, אין מוסלמים. זה הבסיס. זה כל כך מצא חן בעיניי. כמה שאני קוראת את הספר יותר, אני מתפעלת יותר. הוא בגיני מאוד, בדיוק כמו אבא וסבא שלו. הוא מאמין במשהו. הוא לא נוסע לבילעין כדי שיראו אותו שם. הוא נוסע לשם כי הוא מאמין בזה." (רות דיין, ראיון ל'הארץ', פברואר 2010)

"ניכר בכותב שהוא יודע לכתוב פרוזה, ניכר בו שהוא יודע להניח את המילים בזווית המתאימה [..]. אנג'ל מתאר את גיבורו באופן חם, עדין ואינטימי, וחושף פינות רגש רעננות." (אריק גלסנר, NRG, פברואר 2010)

"'הכתובים הסודיים' של סבסטיאן בארי הוא ספר יפה ומטריד באופן יוצא דופן. הוא ספר שקוראים אותו והלב צונח עוד ועוד, ותחושת אימה משתלטת, יחד עם ודאות שדברים רעים עומדים לקרות." (לירז אקלסרד, Ynet, דצמבר 2009)

"מה שמייחד את קראכט והופך אותו מעוד מיזנטרופ עם כישרון כתיבה לסופר מרתק, זו כן היכולת לתת, מבעד לכל הערפל הכימי-אלכוהולי-ניהליסטי, גם תובנות והארות [..]. לא לומר לנו דברים חשובים על הדור הכימי, ועל דרך התבוננותו, אלא רק להציג אותו." (עמיחי שלו, Ynet, ינואר 2010)

"'עולם ללא עוני' מאתגר רבות מהמחשבות המקובלות בכלכלה המערבית הקפיטליסטית. הוא עושה זאת מתוך גישה שמאמינה בשוק החופשי (אבל לא מדי), ומתוך התנסות ארוכה ומוצלחת. בהחלט מומלץ שיעיינו בו בכירי עולם העסקים בישראל, בוודאי פקידי האוצר הנכבדים, שקפיטליזם נוקשה הוא תורתם היחידה ואין בלתה." (יניב מגל, 'גלובס', נובמבר 2009)

"כש'שלום לך, עצבות' ראה אור בשנת 1954, עולם הספרות האירופי טולטל בגלל הנועזות של הדמות הראשית. […] כעת יוצא הספר בתרגום חדש לעברית ומוכיח שאף שחלפו 55 שנה, עוצמתו לא פחתה." (מיה סלע, 'עכביר העיר אונליין', ספטמבר 2009)

"בשפה עשירה, דמיון בלתי נדלה, אלגנטיות אינסופית, ציניות והומור שחור (שיודע גם לעטוף וגם לעקוץ) שוזרת איסאקובה עלילה עוצרת נשימה עם דמויות בלתי נשכחות, פגומות כמו שהן יפהפיות." (רומי מיקולינסקי, 'וואלה!, ספטמבר 2009)

דילוג לתוכן