מן העתונות

"'מילה אחת שלך' של אלווירה לינדו הוא מלאכת מחשבת עדינה שממלאת באופן מופתי את יעודה של הספרות."
(אסף שור, מוסך '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות', אוקטובר 2011)

"הסדרה הפרשנית 'לקרוא את' היא נשק חיוני במלחמה נגד חיי המדף הקצרים של ספרים בישראל."
(יאיר גרבוז, מוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות', יוני 2011)

"הנפח הרגשי והאינטלקטואלי של שירת בסקין מתגלה באופן משכנע בהמשך הספר, בסדרת שירים המציירים בהדרגה דיוקן כובש לב של צעירה תל-אביבית מבריקה[…]" (ארז שוייצר, מוסף 'ספרים' של 'הארץ', מאי 2011)

"ג'אבר […] איבדה את הניטלריות העיתונאית המתחייבת והתאהבה במושאי הכתיבה שלה[…] ובעקבותיה גם הקוראים עשויים להתאהב בהן."
(ירון אביטוב, זמן ירושלים, יולי 2011)

" איימי בנדר מטפטפת לנו את ההיתכנות העל-חושית באיטיות ובמידה שאינה מעוררת התנגדות, ולוקחת אותנו ביד למסע סביב האפשרות הזו, ועל כך זוהי יצירה נפלאה פשוט."
(סלעית קורץ, Ynet, מאי 2011)

"קל לקרוא את הסיפור הזה, כי הוא כתוב בקלילות ובפשטות. קשה לצאת ממנו בהרגשה טובה, כי עם הקריאה הקלה הלב נעשה כבד. […]המועקה המלווה את הקריאה מכווננת היטב בידי סופר שרצה לומר משהו עקרוני על מהות חיי הנישואים. בין השאר, אומר כאן קאמילרי, שאתה לא מוכרח להיות גימלאי עשיר וחולה כדי שתגשש כסומא באפילת סמטאות הנפש של האישה שבה בחרת."
(תלמה אדמון, NRG, מרץ 2011)

"אני חושב שסוד הקסם של דנקנר וגיבוריו ובהם הבל גאגין אחד הרוצחים החביבים ביותר שתפגשו, הוא בזה שהם חוצים בחופשיות מדהימה, את הגבול הפרוץ שבונה דנקנר בין המציאות לפנטזיה. הדמויות המצחיקות, הנוגעות ללב והאמינות כל כך מושכות אותנו בעקבותיהן אל געגועים לעולם תמים, חסר ציניות וניכור ומלא באהבת אדם אין סופית." (צביקה מאיר, אתר e-vrit, פברואר 2011)

"הכתיבה האינטימית אבל הבלתי סנטימנטלית, (כולל ניסוחים כמו "הוא עשה את זה בהתנצלות, חשבתי, כמו כלב שמביא לאדונו את נעלי הבית שלו, כי הוא יודע שעשה משהו רע") […] בתרגומה המשובח כדרכה של דנה אלעזר-הלוי." (מנחם בן, NRG, פברואר 2011)

"נאמן כתבה ספר נפלא, מדויק וחכם על יחיעם, על הוריה פליטי השואה ועל חבריה לקבוצה. וכמובן, יותר מהכל, ודרך הכל, על עצמה. קשה להגדיר את הספר החמקמק הזה, האם זה ספר זיכרונות, אוטוביוגרפיה, רומן חניכה? [..] ריבוי הקולות והמבטים מאפשר לנאמן לחמוק מהקלישאות הרגילות המלוות את המבקשים לגעת בחוויה החמקמקה והמתעתעת שנקראת קיבוץ." (רן טל, מוסף 'ספרים' של עיתון 'הארץ', פברואר 2011)

"איימיס לוכד באבחנותיו האנושיות, בדקויות התיאורים, בייחודיות של סגנונו הלא מתפשר." (תלמה אדמון, NRG, דצמבר 2010)

"הספר […] זכה ובצדק בפרס קלדקוט על האיורים המקסימים. זהו ספר שאפשר לקרוא אותו מכריכה לכריכה החל מאיור השער המקסים ועד למשפט הסיום […]. נדיר למצוא איורי שחור לבן בספרי הילדים העמוסים והצבעוניים שיוצאים היום, ולהנקס יש קו מיוחד וצורות סגורות ומלאות שמשוות עומק לציור." (גלית לוי, Ynet, אוקטובר 2010)

"בספר הזה שאהבתי, כל אחד ואחד מהסיפורים הוא עולם נפרד ומעניין. אולמרט הצליחה באסופה הזאת, כי עזות המבע, הישירות והמקוריות נמצאות בכל אחת מהנובלות." (יורם קניוק, אתר 'הארץ', ספטמבר 2010)

דילוג לתוכן