מן העתונות

"טוב לקרוא ספרים בהוצאות קטנות, התלויים לא פעם בטעמו של המתרגם, אשר בחר (מאהבה) את החומר הזה. מהבחינה הזאת, יש משהו מרענן בספר ערוך היטב, שראה אור בהוצאה קטנה, […] אבל העיקר הוא שהיא מקדישה למוצרים שלה, לספרים, תשומת לב "פרטית", כמו עטיפה או לשון של תרגום מפתיעה. (יצחק לאור, עיתון 'הארץ')

"נפלא. פשוט כך. ב"פרספוליס", ספר-קומיקס אוטוביוגרפי שמעניק הצצה נדירה לחיי היום יום של ילדה בצל המהפכה האיראנית, השלם גדול בהרבה מסך חלקיו. מרג'אן סטראפי, שציירה וכתבה, הוציאה תחת ידיה יצירת מופת. " (אריאנה מלמד, Ynet, דצמבר 2005)

"אישה מרתקת עם כשרון מדהים למלה לקצב לדימוי להסתכלות מסביב לה ובכוח ריכוז בדמות אחת מעלה את הספר לרמת חוויה גדולה ובלתי נשכחת." (דן לחמן, אתר e-mago, אוקטובר 2005)

"'צדיק נעזב' הוא ספר שמצליח להיות אינטליגנטי וקליל בו זמנית ואני ממליצה עליו בחום ובתענוג גדול. (טלי כוכבי, בלוג 'עכשיו תורי', דצמבר 2007)

"לכתוב מסות על קריאה זו משימה יומרנית וכבדת משקל – אבל החן, הקלילות והתאווה של פדימן לכל מה שקשור בקריאה ובספרים הופך את הקריאה ללא פחות ממחשמלת." (אריאל לוינסון, וואלה!, ינואר 2007)

"מה שמושך את העין – כמו האיורים המתוקים והברורים שבספר של רות גווילי – מגיע אל הפה, לטעימה ראשונה. אחר כך מנסים להפוך דף. התאומים האנרגטיים איתם בחנתי אותו היו מוכנים לבלות עשר דקות שלמות במחיצתו ולעקוב אחרי האצבע על השורות וגם להקשיב."(אריאנה מלמד, Ynet, ספטמבר 2005)

"דיקנס חי ובועט כל כך, סוחף ומצחיק כל כך, שכל פגמיו פשוט לא רלוונטיים לרושם הכללי שמותירה הקריאה בספריו. ייתכן שציור על יריעת ענק, שבתוכה עולם ומלואו, יכול להתחרות בהצלחה עם צלילה ממוקדת לעומקה של דמות אחת, וייתכן שעמוד השדרה המוסרי שלו והתעקשותו להתייחס בספריו לסוגיות נשכחות של "טוב ורע", ולאו דווקא של "אושר ואומללות", עדיין מצליחים לכבוש את הלב." (עירית לינור, מתוך ההקדמה לספר)

"כיף לקרוא את הספר הזה. מעבר לתחושת ההזדהות, או הזרות המפתיעה, שהוא יוצר, יש בו גם משפטים שמציתים את הדמיון, ומוסיפים עוד שורות לספר העבה מכולם בספרייה שלי – ספר "רשימת הספרים שהייתי רוצה לקרוא"." (טל כהן, אתר 'האייל הקורא', יוני 2005)

"הירושימה נוגע בעצב רגיש של אלו ששרדו אסון גדול, ופותח פתח גם לתרבות שונה כל כך משלנו, תרבות של קבלת גזירות משמיים, ושל הרבה מאוד ענווה." (בר, בלוג 'ספרים ללא ירקות', אוקטובר 2010)

"'אופרות בחמסין' הוא חגיגה צבעונית של חיים מוחמצים וריאליזם אבסורדי, נוסח חנוך לוין."
(אביבה לורי, עיתון 'הארץ', דצמבר 2004)

"הספר שנון וקריא מאד ובסופו נשאר הקורא עם השאלה: האם ורן רוצה לקעקע את הבורגנות? האם הוא מעמיד בסימן שאלה את אידיאל הקידמה של תקופתו שגרסה שקידמה היא תמיד חיובית? […] בכל מקרה, לקורא שאולי זוכר את ורן כממתק ילדות, מזומן פה ורן אחר לגמרי." (יעל מאורר, NRG, אוקטובר 2004)

דילוג לתוכן