פרנסואז סגאן

פרנסואז סגאן נולדה ב-21 ביוני 1935, בעיר קרז'אק שבמחוז לוֹ, צרפת, בת צעירה להורים אמידים. בזמן מלחמת העולם השנייה, עברה המשפחה לליון. שם משפחתה היה קוארז, אך היא בחרה לה בשם משפחה משלה, שנלקח מדמות מתוך הספר "בעקבות הזמן האבוד" מאת מרסל פרוסט.

לאחר סיום לימודיה בתיכון, ביקשה סגאן להתקבל לסורבון, אך נכשלה. כעבור שנה, ב-1954, כשהיתה רק בת 18, פירסמה את ספרה הראשון, "שלום לך, עצבות".

הספר זכה בן לילה להצלחה אדירה, תורגם ל-22 שפות ונמכר במאות אלפי עותקים (לעברית הוא תורגם לראשונה על ידי עליזה שני, הוצאת קרני, 1955). כתיבתה של סגאן, המרגשת והאינטימית, המביאה אל הדפים את הנערה ססיל, עם ההתחבטויות והכעסים, המלנכוליה והפליאה של גיל ההתבגרות, שבתה את ל בותיהם של המוני קוראים ברחבי העולם. סגאן הצעירה הרוויחה כסף רב, שאותו הקפידה לנצל. היא ניהלה חיים של חירות, עתירי תשוקה, סערות וספרות.

סגאן גילתה, בין היתר, חיבה למכוניות יקרות ומהירות, וגם להימורים. היא אהבה להדהיר את היגואר שלה למונטה קרלו, ללילות של הימורים. בשנת 1957 היתה מעורבת בתאונת דרכים קשה. עם החלמתה, מותנה במעט אהבתה המוטורית, אך נספחה אליה תלות ארוכה במשככי כאבים.

כשהיתה כמעט בת 23, נישאה סגאן לעורך הספרותי גי שלר, מהוצאת Hachette, שהיה מבוגר ממנה ב-20 שנה. הם התגרשו כעבור שנתיים. שנה וחצי אחרי, נישאה סגאן בשנית, לבוב ווסטוף, הפסל האמריקני. הנישואים הללו שרדו קצת פחות משנתיים, ובמהלכם נולד בנה היחיד של סגאן, דֵני. בגיל 28 היא כבר היתה גרושה פעמיים ואם צעירה.

חיי האהבה של סגאן היו רצופי מערכות יחסים עם נשים וגברים, לעיתים בו זמנית. היה לה קשר ארוך עם פגי רוש, דוגמנית עבר ועורכת האופנה במגזין "אל" הצרפתי. משולש אהבים, שהיו גלוי לכל משתתפיו, ניהלה עם ברנרד פרנק, עיתונאי ומסאי נשוי, ועם עורכת "פלייבוי" הצרפתי אניק גאלה. השתיים הכירו כשגאלה ביקשה להזמין אצל סגאן סיפור למגזין שלה.

גם בארצות הברית, שאליה אהבה לנסוע, היו לה חיי חברה פעילים, ועם חבריה נמנו טרומן קפוטה ואווה גרדנר.

נוסף על כתיבה, הימורים ומכוניות מהירות, גם אלכוהול וסמים היו חלק מחייה. היו תקופות שבהן התמכרה לתרופות מרשם, לאמפיטמנים ולמורפיום. היא נשפטה כמה פעמים בגין שימוש בסמים, וב-1990 הורשעה בהחזקת קוקאין. עשור לאחר מכן, הועמדה סגאן למשפט בגין הונאת מס, שבה היה מעורב גם ידידה, נשיא צרפת לשעבר, פרנסואה מיטראן.

בראשית שנות האלפיים, החלה בריאותה של סגאן להידרדר. ב-24 בספטמבר 2004, בטרם הסתיים המשפט, הלכה סגאן לעולמה מסיבוך של מחלת לב ממנה סבלה.

נוסף על רומנים, סגאן כתבה גם טקסטים אוטוביוגרפיים, שירים, מחזות ותסריטים. היא פירסמה קרוב לחמישים ספרים, מתוכם ראו אור בעברית, נוסף על "שלום לך עצבות", עוד שישה: "חיוך מסוים" (קרני, 1957; קרני, 1981), "בעוד חודש, בעוד שנה" (קרני, 1958), "אחרי ככלות הכול" (כתר, 1990), "צדודית אבודה" (כתר, 1987), "מעט שמש במים הקרים" (כתר, 1987), "את אוהבת בראמס?" (קרני, 1959). רבים מספריה הפכו לסרטים, בנוסף לתסריטים מקוריים שחיברה. היא עצמה שיחקה בסרטי קולנוע וטלוויזיה או נטלה בהם חלק בתפקיד עצמה. ב-1979 אף כיהנה סגאן כנשיאת חבר השופטים בפסטיבל קאן.

הסרט "סגאן", המבוסס על סיפור חייה, עלה על המסכים ב-2008.