אנדרה ז'יד

אנדרה ז'יד, חתן פרס נובל לספרות, מגדולי סופרי המאה ה-20, נולד בשנת 1869 בפריז. ב-1891 יצא לאור ספרו הראשון, "יומניו של אנדרה וולטר".

בדומה למישל, גיבור ספרו המפורסם ביותר, "חסר המוסר" (1902), מחלה קשה במהלך מסע הרה גורל לצפון אפריקה בשנים 1893-1894 ומפגש עם תרבויות זרות, הולידו בו מרדנות כנגד המוסכמות החברתיות וערכי המוסר הפרוטסטנטיים שלאורם התחנך, והובילו אותו לגילוי זהותו המינית ההומוסקסואלית. יצירתו מתאפיינת בשאלות על מוסר, חופש, אהבה ומיניות ובקריאה להתעורר אל הטבע, החושים והיצר. מיצירותיו המפורסמות: "המזונות הארציים", "ביצות" (הוצאת כרמל, 2010), "מרתפי הוותיקן" (הוצאת עם עובד, 1984) ו"מזייפי המטבעות" (הוצאת סימן קריאה, 1977).

מעבר לכתיבת פרוזה, עסק ז'יד בכתיבה הגותית, בביקורת ספרות ואף בתרגום. למרות היותו סופר שנוי במחלוקת, הוא זכה להערכה גדולה והשפיע רבות על סופרים והוגים אחרים, ביניהם אלבר קאמי וז'אן פול סארטר. ב-1947 זכה בפרס נובל לספרות "על כתביו המקיפים והמשמעותיים מבחינה אמנותית, שבהם מוצגים בעיות ומצבים אנושיים באהבה שאיננה יודעת פחד לאמת, ובתובנות פסיכולוגיות חדות".

ז'יד הלך לעולמו בפריז בשנת 1951, בגיל 81. דמותו ויצירותיו ממשיכות לעורר הדים גם עשורים רבים לאחר שפורסמו.