"יכולתו האדירה של דובלטוב לדלות את הפרט הקטן והמשעשע מתוך הקונטקסט העלוב של החיים ולהניח אותו במקום הנכון ביותר על הנייר, כך שהקורא יראה לנגד עיניו את הסיטואציה המסופרת, את חייו שלו ואת העוקץ המצחיק בתכלית, המחבר את המציאות לספרות." (תלמה אדמון, NRG, יוני 2010)

"הרומן הקיף את כל חייו של המלך, מלידתו ועד מותו, ועשה זאת בדרך מקורית ומלאת חיים […] התבסס על עובדות היסטוריות רבות, ששולבו במלאכת מחשבת לכדי רומן אפי סוחף וקריא מאוד." (נוריתהה, בלוג 'ספרים ללא ירקות', מרץ 2010).

ססיל, נערה דקדנטית וניהליסטית, מבלה את הקיץ בחברת אביה ומאהבתו הצעירה והתוססת בוילה ברביירה הצרפתית. כאשר האב מביא אל הבית אישה בוגרת בעלת נוכחות כובשת, ססיל חשה איום על התא המשפחתי ומחליטה לפעול. רב מכר שערורייתי.

"כש'שלום לך, עצבות' ראה אור בשנת 1954, עולם הספרות האירופי טולטל בגלל הנועזות של הדמות הראשית. […] כעת יוצא הספר בתרגום חדש לעברית ומוכיח שאף שחלפו 55 שנה, עוצמתו לא פחתה." (מיה סלע, 'עכביר העיר אונליין', ספטמבר 2009)

רומן מתח מאת מחבר רב המכר "נער החידות מממוביי", הממשיך לתאר את הודו המודרנית על יופיה ועוניה, החמלה והאכזריות שבה. הפעם, צעיר מושחת ועשיר נרצח במסיבה נוצצת – מי מבין ששת החשודים אחראי למותו של הצעיר השנוא?

"הספר מצוין, זה לא סיפור בלשי מסמר שיער וזה דווקא יתרונו. יש מתח, יש בניית דמויות מעניינת, יש הרבה מרוחה של הודו – צבעוניותה, ריחותיה, אכזריותה ובעיקר – פשטותה." (סיגל ריבה, Ynet, מאי 2009)

כוחו של הרומן […] בכתיבה מלאת חסד ויופי, בביטויי הלעז שמזכירים רומנים עבריים גלותיים כמו ברנר ואנשי ירושלים שלו." (יותם שווימר, NRG, ספטמבר 2008)

"כשריצ'רד ייטס מניח את היסודות לסיפור, השבר נבנה כבר מהסצנה הראשונה, אבל רק אחרי כשליש ספר, הקורא מתחיל להבחין בגאוניות של בניית הפרטים הקטנים והלא משמעותיים (כאילו), שיוצרים את הסדקים בתמונה, עד לקריסתה הסופית. ובדרך לחורבן הזוגיות והאהבה (שמעולם בעצם לא התקיימו), מוצבת מול הקורא מראה אכזרית בה משתקף הריק של חברת השפע הצרכנית, השעמום, ההונאה העצמית, אובדן הערך וקריסת המוסר." (אסתי סגל, 'גלובס', יוני 2008)

"סימונטה אניילו הורנבי פורשת לפנינו את העלילה, טפח-טפח, בכישרון סיפורי רב. היא אינה מתארת לנו הלכי-נפש או תודעות מיוסרות, והעובדות מדווחות בסגנון ריאליסטי ופשוט." (אסתי ג. חיים, 'הארץ')

מסתורין גדול אופף את מותה של 'קוטפת השקדים', משרתת פשוטה בבית משפחה מכובדת בעיירה קטנה בסיצליה. ילדי המשפחה מדברים על הירושה שהשאירה להם, מפרסמים מודעות אבל נרגשות, וללוויתה מגיע ראש המאפיה של האזור. מי היא באמת קוטפת השקדים?