פטריק מודיאנו

 

פטריק מוֹדיאנוֹ, חתן פרס נובל לספרות לשנת 2014, הוא אחד הסופרים האהובים, הידועים והמוערכים בצרפת. הוא פירסם עשרות רומנים, וכן כתב ספרי ילדים ותסריטים לקולנוע. מודיאנו זכה במהלך השנים בפרסים יוקרתיים, בהם פרס האקדמיה הצרפתית לשנת 1972 (על ספרו "שדרות הטבעת"), פרס גונקור לשנת 1978 (על ספרו "רחוב החנויות האפלות"), ועוד פרסים רבים על מכלול יצירתו.

מודיאנו נולד בשנת 1945 בפרבר של פריז, לאב ממוצא יהודי-איטלקי ולאם בלגית. קורותיהם של ההורים — איש-עסקים מפוקפק ושחקנית — בזמן המלחמה, וקשריהם עם חוגים של משתפי פעולה, שימשו בהמשך חומר ליצירתו של הבן. ילדותו ונעוריו של מודיאנו היו קשים, ועברו עליו בעיקר בפנימיות. בהיותו בן אחת-עשרה מת ממחלה אחיו הקטן והאהוב רודי, לו הקדיש בהמשך את ספריו הראשונים.

הרומן הראשון שלו, "כיכר האֶטואל", פורסם ב-1968 בצרפת, וראה אור בעברית בשנת 1979, לצד רומן נוסף שלו, "שדרות הטבעת" (בספר "שני רומנים", בתרגומם של יהושע קנז ואביבה ברק, ספרי סימן קריאה/הקיבוץ המאוחד). מאז, הקדיש את עצמו מודיאנו לחלוטין לכתיבה.

בשנת 1970 נישא לדומיניק זרפוס. לשניים שתי בנות, ואחת מהן, מארי מודיאנו, גם היא סופרת. מודיאנו, שמתגורר בפריז וממעט להתראיין, הוא הסופר הצרפתי החמישה-עשר שזוכה בפרס נובל לספרות.

בין ספריו שתורגמו לעברית: "רחוב החנויות האפלות" (עם עובד, 1979),  "וילה נוגה" (זמורה, ביתן, מודן, 1980), "מִשמר הלילה" (זמורה, ביתן, מודן, 1981), "נעורים" (זמורה-ביתן, 1982), "ימי ראשון של אוגוסט" (מסדה, 1987), "מֶמוֹרי לֵיין" (זמורה-ביתן, 1989), "מה קרה לדורה ברודר" (זמורה-ביתן, 1998) ו"מותק הקטנה" (זמורה-ביתן, 2003).

"בבית הקפה של הנעורים האבודים", שכולל שני רומנים בתוכו, הוא ספרו הראשון של פטריק מודיאנו היוצא בהוצאת "אחוזת בית"

לקריאת הפתיחה של הרומן "בבית הקפה של הנעורים האבודים"