פרנסיס סקוט פיצג'רלד

פרנסיס סקוט פיצג'רלד, מגדולי הסופרים האמריקאים, נולד ב-1896 במינסוטה, ארצות הברית, למשפחה אירית קתולית אדוקה מהמעמד הבינוני. הוא היה תלמיד מחונן וסקרן מטבעו, שנמשך מגיל צעיר לעולם הספרות, לשמחתה הרבה של אמו הגאה. בגיל שלוש-עשרה פירסם לראשונה יצירה פרי עטו: סיפור בלשי שהופיע בעלון בית הספר. בגיל שבע-עשרה התקבל לאוניברסיטת פרינסטון, שם הקדיש את כל זמנו לפיתוח יכולותיו ככותב. ב-1917, לאחר שלוש שנים בפרינסטון, נשר פיצג'רלד מלימודיו והתגייס לצבא. למרות חששותיו כי ימות בשוחות מלחמת העולם הראשונה בטרם יספיק לממש את חלומותיו הספרותיים, הוא לא הגיע לחזית, ובתום המלחמה שוחרר משירות ועבר לניו יורק יחד עם אהובתו, זלדה סייר, בתו של שופט עליון ממדינת אלבמה. בשנת 1920 ראה אור הרומן הראשון של פיצג'רלד, "בואכה גן עדן" (This Side of Paradise), שבמרכזו צעיר עירוני בן דמותו ודורו של המחבר. הרומן זכה להצלחה מסחרית, וסימן את פיצג'רלד כדוברו של "הדור האבוד" — צעירים שהתבגרו לתוך מלחמת העולם הראשונה. זמן קצר לאחר צאת רומן הביכורים, נשא פיצג'רלד את זלדה לאישה. באותה השנה ראה אור גם קובץ הסיפורים הראשון שלו, Philosophers and Flappers.

במהלך חייו פירסם פיצג'רלד חמישה רומנים ושמונה קובצי סיפורים שהקנו לו שם של מאסטר בז'אנר הסיפור הקצר (בין סיפוריו הבולטים: "ברניס מסתפרת"  ו"המקרה המוזר של בנג'מין באטן"). אך הרומן שהקנה לפיצ'גרלד תהילת עולם, גם אם באיחור היה "גטסבי הגדול", שיצא ב-1925. הרומן לכד את פניו של "עידן הג'ז" בשנות העשרים הסוערות (The Roaring Twenties), והתבסס על היכרותו של פיצג'רלד עם אנשי החברה הגבוהה בניו יורק, בהם מתעשרים חדשים.

פיצג'רלד סבל במהלך רוב שנותיו כבעל משפחה מקשיים כלכליים. אשתו זלדה, שגילתה מעורבות רבה בעבודתו הספרותית, לקתה במחלת הסכיזופרניה. פיצג'רלד נאלץ להתפרנס כתסריטאי בהוליווד בשעה שמצבה של אשתו החמיר והיא אושפזה במוסדות לחולי נפש. הספרים שהוציא, בהם הרומן "ענוג הוא הלילה" (1934), לא הצליחו לכלכל את משפחתו, ופיצג'רלד, שהיה אלכוהוליסט עוד מימי לימודיו בפרינסטון, הרבה לשתות והזניח את בריאותו. ב-1940 לקה בהתקף לב חמור, שבעקבותיו הלך לעולמו בגיל ארבעים וארבע. הוא לא הספיק להשלים את הרומן האחרון שלו, The Last Tycoon, שהתפרסם כשנה לאחר מותו.

כאמור, "גטסבי הגדול" לא זכה להצלחה מסחרית בקרב קהל הקוראים בחייו הקצרים של פיצג'רלד, על אף שעובד לסרט קולנוע זמן קצר לאחר פרסומו. רק לאחר הוצאתו מחדש, בשנות הארבעים והחמישים, זכה הרומן להערכה אדירה ולהכרה בו כאחד מהרומנים החשובים שנכתבו באנגלית במאה העשרים.

במהלך השנים זכה "גטסבי הגדול" לעיבודים מרהיבים לקולנוע.  העיבוד המוקדם ביותר היה סרט אילם משנת 1926, והעיבוד המפורסם והמצליח ביותר (עד כה) היה משנת 1974, בכיכובו של רוברט רדפורד.

לתרגומו העברי החדש של המשורר ליאור שטרנברג קדמו תרגומיו של גדעון טורי, שראו אור ב-1973 (בהוצאת מפעלים אוניברסיטאיים) וב-1990 (בהוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד).