דן צלקה

דן צלקה נולד בוורשה בשנת 1936. בזמן מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לברית המועצות. את תוואי נדודי המשפחה באותן שנים שיחזר צלקה לימים ברומן האפי "אלף לבבות", כששלח את אחד מגיבורי הרומן, אלק צ'רניאק, להתהלך באותו מסלול עצמו.

לאחר שנות נדודים בסיביר ובקזחסטאן, כשצלקה היה בן 10, שבה משפחתו לפולין החרבה והשתקעה בוורוצלב. צלקה למד מדעי הרוח באוניברסיטה של ורוצלב, עלה לארץ בשנת 1957, ולאחר שירותו הצבאי למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב (1961-1960). בראשית שנות ה-60 פירסם את הסדרה "מחברות לשירה", שכללה מבחרים משירת אמיר גלבע, ישראל פנקס, יהודה עמיחי, נתן זך ודליה רביקוביץ', בלוויית רשימות מפרי עטו של צלקה על עולמות היוצרים.

את הרומן הראשון שלו, "דוקטור בַּרְקֶל ובנו מיכאל", שראה אור בשנת 1967 (ושנערך מחדש על ידי צלקה ופורסם שוב ב-1993 בשם "דוקטור ברקל"), פירסם לאחר שניסה לכתוב מחקר אקדמי על סטנדאל (באוניברסיטת גרֵנוֹבְּל) והתייאש, חי זמן-מה בפריז ונדד בין ערים אירופיות שונות. הוא שב לתל אביב באמצע שנות ה-60, ערך את "משא", מוסף הספרות של "למרחב" (1970-1969) ואף שימש עורכו של רבעון אגודת הציירים "ציור ופיסול" (1982-1972).

צלקה זכה בפרס ברנר (1976), בפרס היצירה (1972, 1991, 1997), בפרס אלתרמן (1992), בפרס אקו"ם לשנת 1994 בעבור "עננים" ו"דפים מהודקים באטב" (בקטגוריית ספרי הפרוזה הטובים של השנה), בפרס אקו"ם על מפעל חיים (2000), ובפרס ספיר על כתיבת "ספר האלף-בית" (2004).

דן צלקה נפטר בשנת 2005, בהיותו בן 69.