הנס אולריך טרייכל

היוצר הגרמני הָנס-אוּלריך טְרָייכֶל נולד ב-12 באוגוסט 1952 בעיירה וֶרזמוֹלד שבנוֹרדריין-וֶסטֶפאליה, אחת המדינות המרכיבות את הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. היום הוא מתגורר לסירוגין בברלין ובלייפציג.

לאחר שסיים את חוק לימודיו בתיכון, החל טרייכל ללמוד ספרות גרמנית, מדע המדינה ופילוסופיה ב"אוניברסיטה החופשית" בברלין. ב-1984 קיבל תואר דוקטור על עבודת המחקר שכתב על הסופר הגרמני וולפגנג קֶפֶּן, שהשפיע עליו מאוד. באמצע שנות השמונים של המאה שעברה שימש מרצה לגרמנית באוניברסיטאות באיטליה, ומ-1985 ועד ל-1991 לימד ספרות גרמנית בברלין. ב-1995 מונה לפרופסור לספרות גרמנית באוניברסיטת לייפציג, ומאז הוא משמש בתפקיד זה.

ב-1978 ראה אור קובץ השירים הראשון שלו, ומאז פירסם כמה קובצי שירה, שהאחרון בהם רואה אור בימים אלה ממש.

באמצע שנות השבעים גם פגש במלחין הגרמני הנס ורנר הֶנצֶה, והחל לעבד טקסטים ספרותיים לבמה ולכתוב לִברית לאופרות וטקסטים לאורטוריות, לדרמות מוסיקליות, לסימפוניות ולתיאטרון בובות מוסיקלי. בין יצירותיו בתחום זה:"הים הנבגד"(1990), "ונוס ואדוניס" (1997), ו"סימפוניה מס' 9" (1997), עיבוד ל"הצלב השביעי", רומן אנטי-נאצי חשוב מאת אנה זֶגֶרְס. בנוסף על כל אלה עסק במחקר אקדמי, פירסם מחקרים על ספרות מודרנית, והיה שותף לעריכת מהדורת כל כתבי קפּן.

בשנות התשעים של המאה שעברה, בד בבד עם המשך פעילותו בתחומי השירה, הכתיבה לבמה המוסיקלית והמחקר האקדמי, החל לפרסם פרוזה ומסות ספרותיות. בתחילה הופיעו שני קבצים פרי עטו, ובהם קטעי פרוזה אוטוביוגרפיים ברוחם: "על הגוף והנפש" (1992) ו"ידיעת הארץ, או הכול היתולי ואצילי" (1996).

ב-1998 ראה אור הספר "הבן האובד", שעורר בגרמניה ומחוצה לה הדים רבים, ועד מהרה תורגם לעשרים וחמש שפות (ב-2003 גם הוצג עיבוד שלו לתיאטרון ונכתב תסריט על פיו). ב-2000 הוזמן טרייכל לשמש המרצה האורח בסדרה היוקרתית "ההרצאות הפואטיות של פרנקפורט", שחשובי הסופרים במרחב הגרמני מוזמנים לספר בה על תפיסותיהם הפואטיות והאסתטיות. מאז פירסם בין השאר את הרומן "האקורד של טריסטן" (2000), קובץ המסות הספרותיות "מעל ומעבר לכתב" (2000), הרומן "קופידון בן הארץ" (2002), קובץ המסות והטקסטים הספרותיים "הצוק שאני נאחז בו" (2005) והרומן "טיסת אנוש" (2005).

על יצירותיו ועל מכלול עבודתו זכה טרייכל בפרסים רבים, ובהם הפרס הספרותי של העיר בּרֶמֶן (1993), פרס אנֶטֶה פון דְרוֹסטֶה הילסהוֹף (2003), פרס הרמן הסה (2005), הפרס של אגודת המבקרים הגרמנים (2006), והפרס לספרות על שם אייכנדורף (2006).