וילקי קולינס

וילקי קולינס נולד ב-8 בינואר 1824 בלונדון, כבנו הבכור של צייר הנופים ויליאם קולינס. כשהיה בן שבע-עשרה החל לעבוד כשוליה בבית עסק לסחר בתה. ב-1846 החל ללמוד בבית ספר למשפטים, ורכש בו ידע רב, ששימש אותו אחר כך בספריו.

ב-1844 כתב את יצירתו הראשונה, Iólani (שראתה אור רק ב-1999, לאחר כמאה וחמישים שנים). ב-1848, בעקבות מות אביו, פירסם את עיבודו ליומני האב בשם "זיכרונות מחייו של מר ויליאם קולינס". בזמן ההוא גם החל לטפח קריירה בציור, ואחד מציוריו הוצג בתערוכת הקיץ של "האקדמיה המלכותית" ב-1849. ב-1850 הופיעה בדפוס בפעם הראשונה יצירת פרוזה שלו, "אנטונינה, או נפילתה של רומא", ומאז הקדיש את חייו לכתיבה.

במארס 1851 הכיר קולינס את צ'רלס דיקנס. בין השניים נקשרו קשרים אמיצים של ידידות ושיתוף פעולה מקצועי. כמה מיצירותיו של קולינס פורסמו בהמשכים בשבועון הספרותי של דיקנס, ולאחר מכן ערך אותן דיקנס לפני הופעתן כספרים. בהמשך גם כתבו יחד כמה  יצירות.

ב-1860 ראה אור בהמשכים הרומן "האישה בלבן", שביסס את מעמדו הספרותי של קולינס. הרומנים "ללא שם" (1862), "ארמאדייל" (1866) ו"אבן הירח" (1868; תורגם במלואו לעברית בידי אהרן אמיר, הוצאת "כתר", 1992), זכו גם הם לתפוצה רחבה ולאהדת הקוראים. במשך שנים היה קולינס אחד הסופרים האהובים ביותר באנגליה הוויקטוריאנית, ולמשך זמן מה היה בעל השכר הגבוה ביותר בין הסופרים האנגלים בני התקופה.  

בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה ייחד קולינס חלק גדול מעבודתו לתיאטרון. הוא הפיק גרסאות תיאטרליות של הרומנים שלו, ואת יצירות הפרוזה החדשות שלו כתב מתוך כוונה לעבד אותן לבמה. בין הרומנים החשובים שלו מהשנים ההן: "גבר ורעיה" (Man and Wife, 1870), "החוק והגברת" (The Law and the Lady, 1875) ו"לב ומדע" (Heart and Science, 1883). הרומן האחרון שלו, "אהבה עיוורת", הושלם לאחר מותו בידי אחד מחבריו.

סגנון חייו הבלתי שגרתי של קולינס נעלם מעיני הציבור. קולינס מעולם לא נישא. מ-1858 חי עם האלמנה הצעירה קרוליין גרייבס ובִתה. ב-1868 עזבה אותו גרייבס, וקולינס הכיר את מרתה רוּד והוליד לה שלושה ילדים. כעבור שנתיים חזרה אליו גרייבס, וקולינס הוסיף לקיים זו לצד זו שתי מערכות יחסים, עד למותו ב-23 בספטמבר 1889.

קולינס נקבר בבית קברות במערב לונדון. על מצבתו נכתב שהוא מחברו של "האישה בלבן". במותו השאיר כ-30 רומנים, יותר מ-50 סיפורים קצרים, 15 מחזות לכל הפחות ויותר מ-100 יצירות שאינן בפרוזה.