מרינה צווטאייבה

מרינה איוונובנה צווטאייבה נולדה במוסקבה ב 8 באוקטובר 1892, בת למשפחה בורגנית יציבה ותרבותית. אביה היה פרופסור לבלשנות קלאסית ולתולדות האמנות, ואמה היתה פסנתרנית מחוננת. רבים קיוו שצווטאייבה תפסע בעקבות אמה, אך היא הלכה שבי אחר השירה. היא התיימה מאימה בגיל 13.

ב-1910 ראה אור "אלבום הערב", הראשון מתשעה ספרי שירה שפורסמו בחייה.

ב-1912 נישאה לסרגיי אפרון בן ה-18. נולדו להם שתי בנות ובן. חייהם במוסקבה התנהלו על מי מנוחות עד לפרוץ המהפכה הקומוניסטית ב-1917 ולהתלקחות מלחמת האזרחים בעקבותיה. סרגיי התנדב לשרת בצבא הלבן ונעלם. צווטאייבה קופחה מאמצעי המחייה שלה, משפחתה סבלה מחרפת רעב ואחת מבנותיה נפטרה מתת-תזונה.

ב-1922 התאחדה המשפחה בפראג. זאת היתה תקופה פורה מאוד: צווטאייבה פירסמה שירים, מחזות, מסות ופואמות, ובכללן היצירות הנודעות "פואמת ההר" ו"פואמת הסוף".

ב-1925 התיישבה המשפחה בפריז, ושם התקיימה בדוחק מכתיבתה של צווטאייבה, שבשנות ה-30 פנתה גם לפרוזה. צווטאייבה היתה לאישיות בלתי רצויה בקרב המהגרים הרוסים, בין השאר משום שבעלה נעשה בינתיים לסוכן חשאי סובייטי. ב-1937 שבה בִתם למוסקבה וזמן קצר לאחר מכן הוברח סרגיי לברית המועצות, בעקבות התפוצצות פרשת ריגול שבה היה מעורב.

צווטאייבה חשה מבודדת ובודדה יותר ויותר, וב-1939 חזרה למולדתה ולחיק משפחתה, אך לא לזמן רב: בעלה נאסר, ועל צווטאייבה עצמה הוטל חרם ספרותי רשמי, שמנע אותה מלפרסם ומלהתפרנס למחייתה.

בקיץ 1941 פלשו הנאצים לברית המועצות, וצווטאייבה פונתה עם בנה האהוב, מור, לעיירה הנידחת ילאבוגה. ב-31 באוגוסט 1941 היא שמה קץ לחייה.

רק בשנות ה-60 החל טיהורה הספרותי של צווטאייבה והוכר מעמדה כאחת היוצרות המקוריות והחשובות ביותר בתור הכסף של השירה הרוסית במאה העשרים.