נטלי אנג'יר

נטלי מארי אנג'יר נולדה בניו יורק ב-16 בפברואר 1958. היא גדלה ברובע ברונקס בעיר ובהמשך עברה המשפחה למישיגן, שם סיימה את התיכון. היא למדה פיזיקה, אסטרונומיה ואנגלית בברנרד קולג' (שהוא חלק מאוניברסיטת קולומביה), וסיימה בהצטיינות ב-1978.

בגיל 20 החלה אנג'יר את הקריירה העיתונאית שלה כשהתקבלה לעבודה ככתבת במגזין לענייני מדע "דיסקבר", שנוסד באותה שנה. בהמשך ובמקביל כתבה על נושאים מדעיים גם ל"טיים", היתה עורכת בעיתון הנשים הכלכלי "סאווי", ושימשה כמרצה בחוג לעיתונות באוניברסיטת ניו יורק.

כעבור עשר שנים, ב-1990, היא הצטרפה ככתבת מדע ל"ניו יורק טיימס" וכעבור עשרה חודשים בלבד זכתה בפרס פוליצר לכתיבה עיתונאית לשנת 1991 על סדרת מאמרים שעסקו בין היתר בביולוגיה של העקרבים, בפולמוס סביב פרויקט מיפוי הגנום האנושי, בחשיבותם של הטפילים לאבולוציה ובנוהלי חיזור בעולם החי. באותה שנה היא נישאה לריצ'רד וייס, כתב לענייני מדע ורפואה ב"וושינגטון פוסט", וכיום גרים השניים עם בתם קתרין בטקומה פארק, מרילנד.

אביה של אנג'ייר נפטר מסרטן ב-1977, כשהיתה בת 19. את ספרה הראשון, Natural Obsessions, שראה אור ב-1988, היא הקדישה לבחינה מעמיקה של תחום חקר הסרטן. הספר נבחר על ידי ה"ניו יורק טיימס" ועל ידי הארגון האמריקני לקידום המדע (AAAS) לספר הבולט של השנה. ב-1995 יצא לאור The Beauty of the Beastly, שעניינו התנהגויות בעלי חיים וסיבותיהן, וגם הוא זכה לציון לשבח של ה"ניו יורק טיימס" באותה שנה ותורגם לתשע שפות. ספרה "האישה: גיאוגרפיה אינטימית" שפורסם ב-2000 כבר תורגם ל-21 שפות, ביניהן עברית (כנרת, 2004).

"הקנון המדעי" הוא ספרה הרביעי.

בראיון ל"בוסטון גלוב" במאי 2007 נשאלה אנג'יר האם היא קלת כתיבה ("לא. רוב הזמן אני עסוקה בלהשתיק את הקולות בראש שאומרים לי שאני לא טובה ושאני לא יכולה לעשות את זה") ואיך היא כותבת. "כשאני כותבת אני נכנסת למעין זרם תודעה שדרכו אני מסתכלת על הדברים", ענתה אנג'ייר. "אני מנסה ממש לעכל את הדברים, להבין אותם בתוכי, מהבטן, ואני רוצה שגם הקורא יעבור איתי את התהליך הזה, של להבין דברים מבפנים".

כשהיא לא כותבת או חוקרת, אנג'יר מרימה משקולות, ספורט שהיא מקפידה עליו כבר שנים, לומדת ספרדית, או מתענגת על האזנה לבתה המנגנת על הפסנתר.