מייקל בונד

סופר הילדים מייקל בּוֹנד נולד ב-13 בינואר 1926 בעיירה ניובּרי שבדרום אנגליה, בן יחיד שלמד בבית ספר קתולי ושירת במלחמת העולם השנייה בחיל האוויר המלכותי הבריטי ובגדוד מידלסקס היבשתי. את סיפורו הראשון למבוגרים הוא כתב במצרים, בשלהי 1945. הוא רצה להיות סופר, אבל לא לילדים, ובינתיים עבד למחייתו כצלם טלוויזיה של הבי-בי-סי.

באוקטובר 1958 ראה אור "דוב ושמו פדינגטון", שנכתב בעקבות מפגש של בּונד עם בובה של דוב. בליל חג המולד של 1956 החמיץ בּונד את האוטובוס לביתו. כדי להימלט מהגשם, נכנס לבית כולבו סמוך ושוטט במחלקת הצעצועים. הוא הבחין על אחד המדפים בבובה של דוב קטן, שנראה די אומלל ובודד. לבו נכמר, והוא רכש אותו בשביל אשתו ברנדה. הם קראו לו פדינגטון, כשמה של תחנת הרכבת הסמוכה למקום מגוריהם. כעבור כמה חודשים כתב בונד את הספר בתוך שמונה ימים  – פרק ביום.

"דוב ושמו פדינגטון" זכה להצלחה גורפת, ביקורתית ומסחרית, והוכתר כספר הילדים הטוב ביותר לשנת 1958. בונד המשיך לגולל את עלילותיו של פדינגטון בסדרת ספרים שנחלה הצלחה גדולה כל כך, שבונד התפטר מעבודתו כדי להתמסר לכתיבה.

הסדרה תורגמה מאז לשפות רבות, שלושים וחמישה מיליון עותקים של "דוב ושמו פדינגטון" נמכרו ברחבי העולם, הוקמו מועדוני מעריצים של הדב, ודמותו שימשה השראה ליצירה טלוויזיונית, ללהקות פופ, במירוצי סוסים, לכתיבת מחזות ועוד. סדרת ספרי הדוב פדינגטון זכתב להצלחה מחודשת עם יציאתו של סרט קולנוע מצליח ("פדינגטון") המבוסס על עלילותיו של הדוב.

מייקל בונד מוסיף לקבל בכל שנה אלפי מכתבי מעריצים, מבוגרים וילדים כאחת, המופנים אליו או אל הדוב עצמו. ב-1997 הוענק לבונד תואר כבוד של האימפריה הבריטית על הישגיו בתחום ספרות הילדים. ב-2007 העניקה לו אוניברסיטת רידינג תואר דוקטור לשם כבוד. למייקל וברנדה בונד שני ילדים. הזוג מוסיף להתגורר גם היום בקרבת תחנת הרכבת פדינגטון.

בעברית ראו אור עד כה כמה מספריו של מייקל בונד. אחדים מספרי סדרת ההמשך שנכתבה לאחר הצלחת "דוב ושמו פדינגטון" פורסמו בהוצאת "עמיחי" בשנות השישים של המאה שעברה. "דוב ושמו פדינגטון" ו"עוד הרפתקאות של הדוב פדינגטון" שראו אור בהוצאת אחוזת בית הם תרגומים ראשונים בעברית לנוסח השלם של הספרים.

2 תגובות

פינגבקים וטרקבקים

  1. […] לקריאה נוספת על המחבר […]

  2. […] לקריאה על המחבר, מייקל בונד. […]

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן