דבורה עומר

דבורה עומר נולדה בעשרה באוקטובר 1932, ערב יום כיפור, בקיבוץ מעוז חיים. אביה היה הסופר משה מוסינזון, ויגאל מוסינזון, מחבר ספרי "חסמב"ה", היה הדוד שלה.

מילדותה היא אהבה לקרוא ולכתוב, וכשהיתה בת שמונה החלה לחבר יומן חיים בהשפעת הספר "הלב" מאת אדמונדו דה-אמיציס, הכתוב כיומנו של ילד. בנעוריה הופיעו יצירות פרי עטה ב"במעלה". חוויות הילדות ולבטי הנעורים שלה מצאו את ביטויים בתוך ספריה. לאחר סיום שירותה הצבאי למדה הוראה ב"סמינר הקיבוצים" ושימשה מורה בכיתות ו'-ח' בקיבוץ.

ב-1955 החלה לפרסם בעיתון "דבר ילדים" מדור קבוע בשם "דפי תמר", יומנה של נערה בת קיבוץ, שבהמשך עוּבד לסדרת ספרים. בשנים 1964-1960 נסעה לקנדה לשליחות מטעם הסוכנות היהודית. עם שובה ארצהּ התמסרה לכתיבה לילדים ולבני נוער.

רבים מספריה עוסקים בפרשיות ובדמויות אמיתיות מתולדות עם ישראל והישוב העברי, ובהם: "הבכור לבית אב"י" (1967), המספר על בנו של אליעזר בן-יהודה, מחדֵּש השפה העברית, "שרה גיבורת ני"לי" (1967) על נילי אהרונסון ומחתרת ני"לי, "קול קרא בחשֵכה" (1980) על מייסד התנועה הציונית תיאודור הרצל, "אל ראש ההר" (1984) על דוד בן-גוריון מילדותו בפינסק ועד להקמת המדינה, "בדהרה" (1989) על מניה שוחט, שהיתה ממקימי ארגון "השומר" וממנהיגיו, ו"אהבת איתמר" (2001) על חייו של בנו של אליעזר בן-יהודה.

ביוגרפיות היסטוריות אלה מצטיינות בכתיבה קלה, המקרבת את גיבורותיהן וגיבוריהן ללבם של קוראים צעירים.

דבורה עומר גם היתה בין הראשונים שכתבו סיפורים לפעוטות – "מגדל של קוביות בניתי" לבני שנה (1976), ו"הנשיקה שהלכה לאיבוד" לבני שלוש-ארבע (1978) – והיא זו שהפכה אותם לרבי-מכר ולנכס חינוכי הכרחי בכל בית. כמו כן כתבה ספרים לילדי הגן, ובהם הכירה להם את המנהיגים הרצל, בן-גוריון ובגין (1998).

היא גם בחרה לכתוב על ילדים חריגים המתמודדים עם קשיים מיוחדים ומנסים לפלס את דרכם משולי החברה אל טבורה. עם ספרים אלה נמנים גם  "צוללים קדימה" (1969), סיפורו של נער, עולה חדש, הנעשה ללוחם בקומנדו הימי, ו"אני אתגבר" (1970) על קורותיה של נערה שנולדה עם שיתוק מוחי. בסך הכול פירסמה עומר עשרות רבות של ספרים.

עושר יצירתה של עומר והצלחתה העצומה בקרב הקוראים הקנו לה מעמד של קלאסיקה בספרות הילדים והנוער בישראל, וזיכו אותה בפרסים רבים בישראל ובחו"ל כהוקרה על פועלה הספרותי. כמה מספריה הומחזו והועלו כהצגות ילדים, ותרגומים של יצירותיה הופיעו באנגלית, רוסית, ספרדית, גרמנית, ערבית, הולנדית, יפנית ופינית. 

כיום מתגוררת דבורה עומר עם בעלה שמואל בכפר מעש. עומר היא אם לבת ולשני בנים, וסבתא לשלוש נכדות.