08 נובמבר

פליקס קרול: וידוייו של מאחז-עיניים

נכתב ע"י אין תגובות נכתב ב פרוזה - תרגום

%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%a1-%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%9c-%d7%a2%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a9-251016

"פליקס קרול: וידוייו של מאחז-עיניים" הוא תרגום חדש של כלת פרס ישראל, נילי מירסקי, לרומאן האחרון שכתב תומאס מאן, מגדולי הסופרים האירופים במאה העשרים.

הקורא המכיר את כתביו של תומאס מאן ודאי יופתע לגלות, שבניגוד לכובד-הראש המאפיין בדרך כלל את יצירתו, "פליקס קרול" הוא רומאן קומי, וליתר דיוק פארודי. מאן מטפל כאן על-דרך ההומור בסוגיה שהעסיקה אותו כל ימיו: המתח הטרגי בין החיים (או השגרה הבורגנית המהוגנת) מכאן, לבין האמנות והכמיהה ליופי (המתנערת בהכרח מכל מהוגנות) מכאן – סוגיה נפתלת שהורתה ולידתה ברומנטיקה הגרמנית, ולהתמודדות עמהּ הקדיש הסופר את מיטב אונו וכישרונו. "פליקס קרול", שהוא הרומאן האחרון שלו, הוא מבחינה ידועה גולת-הכותרת של פועלו הספרותי, ולוּ משום שכל מה שהוצג כקונפליקט טרגי ביצירות שכתב עד כה, החל ב"מוות בוונציה" וכלה ב"דוקטור פאוסטוס", נהפך כאן לקומדיה קלילה ומשעשעת. פליקס,       כמוהו כאמן הרומנטי, מתמרד בשם החירות והיופי נגד תפלותם המשמימה של החיים בעולם הזה. כמוהו כאמן הרומנטי, טבועה כל הווייתו בחותם הבדידות והחטא. תפיסת הספֵירה האסתטית כפי שהוא מציג אותה ב"וידוייו" עומדת בסימן הוצאתו של האמן אל מחוץ לתחום החיים, אל מעֵבר לטבעי ומעל לאנושי; דוגמא מובהקת לכך ימצא הקורא בקטע היפהפה המתאר את אמנותה של לוליינית-הטרפז אַנדרוֹמָכֶה (ולא בכדי מיוצגת  כאן האמנות על-ידי הקרקס דווקא!).

תפיסת-האמנות הטרגית-הרואית של הרומנטיקה הגרמנית מתגלגלת כאן בפארודיה פרועה למדי. פליקס אינו אמן, וגם אין לו שום יומרה ליצור אמנות כלשהי. הוא פשוט נוטל את עצמו ואת חייו ועושה מהם יצירת-אמנות גדולה אחת, מִשחק בלתי פוסק בתחפושות, בחילופי-תפקידים, במעשי-מרמה ואף בפשעים למיניהם: בכל מקום שהוא מופיע נהפך העולם לבימת-תיאטרון ופליקס עצמו לשחקן-וירטואוז, שכל מעשיו הם התגלמות של אסתטיציזם רדיקאלי, דהיינו מרוקן לחלוטין מערכים מוסריים, אך מלוטש בקפדנות ובחומרה עילאית. ובמילים אחרות: כל דבר שפליקס עושה הוא בעצם בחזקת אמנות, שכן בכל פעולה מפעולותיו מתגשם נצחונו של הרצון, כלומר נצחונה של הרוח על החומר: כוח-הדמיון, השאיפה לחירות מוחלטת, ויֵצר-המשחק – אלו מצליחים להכניע שוב ושוב, לשמחת לב הקורא, את עריצותה הדכאנית של המציאות.

 

לרכישת הספר באתר "ידיעות ספרים"

לרכישת ספר דיגיטלי באתר "עברית"

לקריאה נוספת על המחבר

לקריאת הפרק הראשון של הרומן

 

 

נכתב על הספר:

"משופע בהומור שובב": אבנר שפירא על "פליקס קרול", "הארץ", 8.11.16 

"ידביק אתכם בתאוות חיים": ביקורת של אריק גלסנר על "פליקס קרול", "7 לילות", 11.11.16

תגובה של נילי מירסקי לביקורת של אריק גלסנר, "7 לילות", 18.11.16

יונתן כהן על "פליקס קרול", מוסף "תרבות וספרות", 9.12.16

"נילי, תרגמי לי ספר": מאיר שלו ממליץ על "פליקס קרול", מוסך "7 ימים", 9.12.16

"ללכת שבי": המלצה ב"ליידי גלובס" על "פליקס קרול", 10.12.16

ריאיון עם נילי מירסקי לרגל צאת "פליקס קרול", "הארץ", 23.12.16

רבקה שאול בן צבי על "פליקס קרול", "מקור ראשון", 23.12.16

"נתח דשן דיו": ביקורת ב"שילוח" על "פליקס קרול", 23.12.16

יצחק לאור על "פליקס קרול", מוסף "תרבות וספרות", רשימה ראשונה, 10.2.17

יצחק לאור על "פליקס קרול", מוסף "תרבות וספרות", רשימה שנייה, 17.2.17

 

 

 

פליקס קרול: וידוייו של מאחז-עיניים
מחבר: תומאס מאן
מגרמנית: נילי מירסקי
סוג: פרוזה – תרגום
מספר עמודים: 427
כריכה: רכה
שם הספר בלועזית: BEKENNTNISSE DES HOCHSTAPLERS FELIX KRULL
שם המחבר בלועזית: Thomas Mann
מועד הוצאה לאור: נובמבר 2016

 

אין תגובות עדיין ל “פליקס קרול: וידוייו של מאחז-עיניים”

השאר תגובה