20 פברואר

דוב ושמו פדינגטון / מייקל בונד / קטע ראשון

נכתב ע"י 1 תגובה נכתב ב קטעים ראשונים

לעמוד הספר

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

נָא לִדְאֹג לַדֹּב הַזֶּה

מַר וּגְבֶרֶת בְּרָאוּן רָאוּ אֶת פֵּדִינְגְטוֹן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עַל רְצִיף שֶׁל תַּחֲנַת רַכֶּבֶת. כָּךְ, בְּעֶצֶם, זָכָה בְּשֵׁם מְשֻׁנֶּה כָּל כָּךְ לְדֹב, כִּי פֵּדִינְגְטוֹן הָיָה שְׁמָהּ שֶׁל הַתַּחֲנָה.

הַזּוּג בְּרָאוּן הָיוּ שָׁם כִּי בָּאוּ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי בִּתָּם ג'וּדִי, שֶׁשָּׁבָה הַבַּיְתָה לְחֻפְשָׁה מִן הַפְּנִימִיָּה. הַיּוֹם הָיָה יוֹם קַיִץ חָמִים, וּבַתַּחֲנָה הָיוּ הֲמוֹן אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בְּדַרְכָּם אֶל חוֹף הַיָּם. רַכָּבוֹת טִרְטְרוּ, רַמְקוֹלִים צָרְחוּ, סַבָּלִים הִתְרוֹצְצוּ וְצָעֲקוּ זֶה עַל זֶה, וְהָרַעַשׁ הָיָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁמַּר בְּרָאוּן, שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רִאשׁוֹן, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זֹאת לְאִשְׁתּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים עַד שֶׁהֵבִינָה.

"דֹּב? בְּתַחֲנַת פֵּדִינְגְטוֹן?" אָמְרָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן וְהִבִּיטָה בְּבַעֲלָהּ בְּהַפְתָּעָה. "אַל תְּדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת, הֶנְרִי. זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת!"

מַר בְּרָאוּן יִשֵּׁר אֶת מִשְׁקָפָיו עַל אַפּוֹ. "אֲבָל יֵשׁ כָּאן דֹּב," אָמַר, "רָאִיתִי אוֹתוֹ בְּמוֹ עֵינַי. הִנֵּה שָׁם – עַל יַד מִתְקַן הָאוֹפַנַּיִם. יֵשׁ לוֹ מִין כּוֹבַע מַצְחִיק כָּזֶה."

וּבְלִי לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה תָּפַס אֶת אִשְׁתּוֹ בִּזְרוֹעָהּ וְהוֹלִיךְ אוֹתָהּ בֵּין הָאֲנָשִׁים, מִסָּבִיב לַעֲגָלָה עֲמוּסָה שׁוֹקוֹלָדִים וְסִפְלֵי תֶּה, עַל פְּנֵי דּוּכַן סְפָרִים וּבֵין עֲרֵמוֹת שֶׁל מִזְוָדוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל "מַחְלֶקֶת הָאֲבֵדוֹת".

"הִנֵּה, אַתְּ רוֹאָה," הִכְרִיז בְּנִימַת נִצָּחוֹן וְהִצְבִּיעַ עַל פִּנָּה חֲשׁוּכָה. "אָמַרְתִּי לָךְ!"

גְּבֶרֶת בְּרָאוּן הִבִּיטָה לַמָּקוֹם שֶׁהִצְבִּיעַ עָלָיו, וְרָאֲתָה בִּמְטֻשְׁטָשׁ מַשֶּׁהוּ קָטָן וְשֹעִיר בָּאַפְלוּלִית. הוּא נִרְאָה יוֹשֵׁב עַל מִין מִזְוָדָה, וְעַל צַוָּארוֹ תָּוִית שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ מַשֶּׁהוּ. הַמִּזְוָדָה הָיְתָה יְשָׁנָה וַחֲבוּטָה, וְעַל צִדָּהּ נִכְתְּבוּ בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת הַמִּלִּים: "מִטְעַן יָד". גְּבֶרֶת בְּרָאוּן אָחֲזָה בְּבַעֲלָהּ מֵרֹב תַּדְהֵמָה. "בְּחַיַּי, הֶנְרִי," קָרְאָה. "נִדְמֶה לִי שֶׁבְּכָל זֹאת צָדַקְתָּ. זֶה בֶּאֱמֶת דֹּב!"

הִיא הִתְקָרְבָה וְהִתְבּוֹנְנָה בּוֹ. הוּא נִרְאָה דֹּב מְשֻׁנֶּה מְאוֹד. צִבְעוֹ הָיָה חוּם, חוּם דֵּי מְלֻכְלָךְ, וְהוּא חָבַשׁ כּוֹבַע מוּזָר בְּיוֹתֵר, עִם שׁוּלַיִם רְחָבִים, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַר מַר בְּרָאוּן. מִתַּחַת לַשּׁוּלַיִם הִבִּיטוּ בָּהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וַעֲגֻלּוֹת.

כְּשֶׁרָאָה שֶׁמְּצַפִּים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֹה מַשֶּׁהוּ, קָם הַדֹּב וְהִגְבִּיהַּ בְּנִימוּס אֶת הַכּוֹבַע, וְחָשֹף שְׁתֵּי אָזְנַיִם שְׁחֹרוֹת. "שָׁלוֹם," אָמַר בְּקוֹל עָדִין וְצָלוּל.

"אֶה… שָׁלוֹם," עָנָה מַר בְּרָאוּן בְּהִסּוּס, וְאָז הָיְתָה שְׁתִיקָה קַלָּה.

הַדֹּב הִבִּיט בָּהֶם בְּסַקְרָנוּת. "אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לָכֶם?"

מַר בְּרָאוּן נִרְאָה דֵּי נָבוֹךְ. "הֶמְמְ… לֹא. אֶה… בְּעֶצֶם, רָצִינוּ לָדַעַת אִם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲזֹר לְךָ."

גְּבֶרֶת בְּרָאוּן הִתְכּוֹפְפָה אֵלָיו. "אַתָּה דֹּב קָטָן מְאוֹד," אָמְרָה.

הַדֹּב נִפֵּחַ אֶת חָזֵהוּ. "אֲנִי דֹּב מִסּוּג נָדִיר מְאוֹד," עָנָה בַּחֲשִׁיבוּת. "כְּבָר לֹא נִשְׁאֲרוּ הַרְבֵּה דֻּבִּים כָּמוֹנִי בָּאָרֶץ שֶׁלִּי."

"וְאֵיפֹה זֶה?" שָׁאֲלָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן.

הַדֹּב הִבִּיט סְבִיבוֹ בִּזְהִירוּת, וְאָז עָנָה. "פֵּרוּ הַמִּסְתּוֹרִית. הָאֱמֶת הִיא שֶׁבִּכְלָל אָסוּר לִי לִהְיוֹת פֹּה. אֲנִי נוֹסֵעַ סָמוּי!"

"נוֹסֵעַ סָמוּי?" מַר בְּרָאוּן הִנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ וְהִבִּיט בַּחֲשָׁשׁ מֵעֵבֶר לִכְתֵפוֹ. נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ כָּל רֶגַע יָבוֹא שׁוֹטֵר עִם פִּנְקָס וְעִפָּרוֹן בְּיָדוֹ וְיִרְשֹׁם כָּל מָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים.

"כֵּן," אָמַר הַדֹּב. "אֲנִי מְהַגֵּר, זֹאת אוֹמֶרֶת." עֵינָיו לָבְשׁוּ הַבָּעָה עֲצוּבָה. "בְּפֵּרוּ גַּרְתִּי עִם הַדּוֹדָה שֶׁלִּי לוּסִי, אֲבָל הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לַעֲבֹר לְבֵית אָבוֹת לְדֻבִּים קְשִׁישִׁים."

"אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבָּאתָ כָּל הַדֶּרֶךְ מֵאָמֵרִיקָה הַדְּרוֹמִית לְגַמְרֵי לְבַדְּךָ?" קָרְאָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן.

הַדֹּב הִנְהֵן. "דּוֹדָה לוּסִי אָמְרָה לִי תָּמִיד שֶׁכְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל, אֲהַגֵּר לְמָקוֹם אַחֵר. לָכֵן הִיא לִמְּדָה אוֹתִי לְדַבֵּר אַנְגְלִית."

"אֲבָל אֵיךְ הִצְלַחְתָּ לְהַשֹּיג אֹכֶל?" שָׁאַל מַר בְּרָאוּן. "אַתָּה בֶּטַח מֵת מֵרָעָב."

הַדֹּב הִתְכּוֹפֵף, פָּתַח אֶת מַנְעוּל הַמִּזְוָדָה בְּמַפְתֵּחַ קָטָן – שֶׁהָיָה קָשׁוּר גַּם הוּא סְבִיב צַוָּארוֹ – וְהוֹצִיא צִנְצֶנֶת זְכוּכִית כִּמְעַט רֵיקָה. "אָכַלְתִּי רִבָּה," אָמַר הַדֹּב, קְצָת בְּגַאֲוָה. "דֻּבִּים אוֹהֲבִים רִבָּה. וְגַרְתִּי בְּסִירַת הַצָּלָה."

"אֲבָל מָה תַּעֲשֹה עַכְשָׁו?" אָמַר מַר בְּרָאוּן. "אַתָּה לֹא יָכוֹל לָשֶׁבֶת לְךָ סְתָם כָּכָה בְּתַחֲנַת פֵּדִינְגְטוֹן וּלְחַכּוֹת שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה."

"אַל תִּדְאֲגוּ, אֲנִי אֶסְתַּדֵּר… אֲנִי מְקַוֶּה." וְהַדֹּב הִתְכּוֹפֵף לִסְגֹּר שׁוּב אֶת הַמִּזְוָדָה שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁעָשֹה זֹאת, רָאֲתָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן לְרֶגַע אֶת מָה שֶׁכָּתוּב עַל הַתָּוִית. הָיָה כָּתוּב שָׁם, פָּשׁוּט, נָא לִדְאֹג לַדֹּב הַזֶּה. תּוֹדָה.

הִיא פָּנְתָה אֶל בַּעֲלָהּ בְּמַבָּט שׁוֹאֵל. "אוֹי, הֶנְרִי, מָה נַעֲשֹה? הֲרֵי אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים סְתָם לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ כָּאן. מִי יוֹדֵעַ מָה עָלוּל לִקְרוֹת לוֹ. לוֹנְדוֹן הִיא עִיר כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה כְּשֶׁאֵין לְךָ לְאָן לָלֶכֶת. הוּא אוּלַי יָכוֹל לָבוֹא וְלִהְיוֹת אֶצְלֵנוּ כַּמָּה יָמִים?"

מַר בְּרָאוּן הִסֵּס. "אֲבָל מֵרִי, יַקִּירָתִי, אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לָקַחַת אוֹתוֹ … לֹא כָּכָה סְתָם. הֲרֵי…"

"הֲרֵי מָה?" בְּקוֹלָהּ שֶׁל גְּבֶרֶת בְּרָאוּן נִשְׁמְעָה נִימָה תַּקִּיפָה. הִיא הִבִּיטָה לְמַטָּה אֶל הַדֹּב. "תִּרְאֶה כַּמָּה הוּא מָתוֹק. וְג'וֹנָתָן וְג'וּדִי יִשֹמְחוּ לְשֹחֵק אִתּוֹ. אֲפִלּוּ רַק לִזְמַן קָצָר. הֵם לֹא יִסְלְחוּ לָנוּ אִם יֵדְעוּ שֶׁהִשְׁאַרְתָּ אוֹתוֹ פֹּה."

"זֶה פָּשׁוּט נִרְאֶה כָּל כָּךְ לֹא תַּקִּין," אָמַר מַר בְּרָאוּן. "אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה חֹק נֶגֶד זֶה." הוּא רָכַן אֶל הַדֹּב. "הָיִיתָ רוֹצֶה לָבוֹא וְלִהְיוֹת אֶצְלֵנוּ?" שָׁאַל. "זֹאת אוֹמֶרֶת," מִהֵר לְהוֹסִיף, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַעֲלִיב אֶת הַדֹּב, "אִם אֵין לְךָ תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת."

הַדֹּב קָפַץ, וּמֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת כִּמְעַט נָפַל לוֹ הַכּוֹבַע מֵהָר אשׁ. "כֵּן, כֵּן, בְּבַקָּשָׁה. אֲנִי רוֹצֶה מְאוֹד. אֵין לִי לְאָן לָלֶכֶת וְכֻלָּם כָּאן נִרְאִים כָּל כָּךְ מְמַהֲרִים."

"טוֹב, אָז הֶחְלַטְנוּ," אָמְרָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן לִפְנֵי שֶׁבַּעֲלָהּ יְשַׁנֶּה אֶת דַּעֲתוֹ. "וְתוּכַל לְקַבֵּל כָּל יוֹם רִבָּה לַאֲרוּחַת בֹּקֶר, וְ…" הִיא נִסְּתָה לַחְשֹׁב מָה עוֹד יְכוֹלִים דֻּבִּים לֶאֱהֹב.

"כָּל יוֹם?" הַדֹּב נִרְאָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. "בַּבַּיִת קִבַּלְתִּי רִבָּה רַק בְּאֵרוּעִים חֲגִיגִיִּים. רִבָּה הִיא דָּבָר יָקָר מְאוֹד בְּפֵּרוּ הַמִּסְתּוֹרִית."

"אֶצְלֵנוּ תְּקַבֵּל רִבָּה כָּל בֹּקֶר, כְּבָר מִמָּחָר," הִמְשִׁיכָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן. "וּבִימֵי רִאשׁוֹן תְּקַבֵּל דְּבַשׁ."

פָּנָיו שֶׁל הַדֹּב נִרְאוּ מֻדְאָגִים. "זֶה יַעֲלֶה הַרְבֵּה?" שָׁאַל. "כִּי הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֵין לִי הַרְבֵּה כֶּסֶף."

"בָּרוּר שֶׁלֹּא. אֵין לָנוּ שׁוּם כַּוָּנָה לָקַחַת מִמְּךָ כֶּסֶף עַל שׁוּם דָּבָר. אֲנַחְנוּ מְקַוִּים שֶׁתִּהְיֶה כְּמוֹ בֶּן מִשְׁפָּחָה – נָכוֹן, הֶנְרִי?" גְּבֶרֶת בְּרָאוּן הִבִּיטָה בְּבַעֲלָהּ כְּדֵי שֶׁיְּאַשֵּׁר אֶת מָה שֶׁאָמְרָה.

"כַּמּוּבָן," אָמַר מַר בְּרָאוּן. "דֶּרֶךְ אַגַּב," הוֹסִיף, "אִם אַתָּה בֶּאֱמֶת בָּא אִתָּנוּ הַבַּיְתָה, כְּדַאי שֶׁתֵּדַע אֵיךְ קוֹרְאִים לָנוּ. זֹאת גְּבֶרֶת בְּרָאוּן וַאֲנִי מַר בְּרָאוּן."

הַדֹּב הִגְבִּיהַּ אֶת כּוֹבָעוֹ בְּנִימוּס – פַּעֲמַיִם. "לִי אֵין בְּעֶצֶם שֵׁם," אָמַר. "רַק שֵׁם פֵּרוּאָנִי שֶׁאַף אֶחָד לֹא מֵבִין."

"אָז כְּדַאי שֶׁנִּתֵּן לְךָ שֵׁם אַנְגְלִי," אָמְרָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן. "כָּכָה הַכֹּ ל יִהְיֶה פָּשׁוּט יוֹתֵר." הִיא הִבִּיטָה סְבִיבָהּ בַּתַּחֲנָה וְחִפְּשֹה רַעֲיוֹן. "צָרִיךְ לִמְצֹא לְךָ שֵׁם מְיֻחָד," הִיא אָמְרָה וְהִתְחִילָה לַחְשֹׁב. וְאָז, בִּזְמַן שֶׁדִּבְּרָה, הִשְׁמִיעַ קַטָּר שֶׁעָמַד בְּאַחַד הָרְצִיפִים יְלָלָה רָמָה, וְרַכֶּבֶת הֵחֵלָּה לָזוּז. "אֲנִי יוֹדַעַת!" קָרְאָה. "מָצָאנוּ אוֹתְךָ בְּתַחֲנַת פֵּדִינְגְטוֹן, אָז נִקְרָא לְךָ פֵּדִינְגְטוֹן!"

"פֵּדִינְגְטוֹן!" חָזַר הַדֹּב עַל הַשֵּׁם כַּמָּה פְּעָמִים, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן. "זֶה נִשְׁמָע שֵׁם אָרֹךְ מְאוֹד."

"מְכֻבָּד מְאוֹד," אָמַר מַר בְּרָאוּן. "כֵּן, הַשֵּׁם פֵּדִינְגְטוֹן מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי. זֶה יִהְיֶה הַשֵּׁם."

גְּבֶרֶת בְּרָאוּן הִזְדַּקְּפָה. "טוֹב. וְעַכְשָׁו, פֵּדִינְגְטוֹן, אֲנִי צְרִיכָה לָגֶשֶׁת לָרַכֶּבֶת לִפְגֹּשׁ אֶת הַבַּת הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ, ג'וּדִי. הִיא חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה מֵהַפְּנִימִיָּה. אַתָּה בֶּטַח צָמֵא אַחֲרֵי הַנְּסִיעָה הָאֲרֻכָּה שֶׁלְּךָ, וְעַכְשָׁו תֵּלֵךְ עִם מַר בְּרָאוּן לַמִּזְנוֹן וְהוּא יַזְמִין לְךָ סֵפֶל תֶּה."

פֵּדִינְגְטוֹן לִקֵּק אֶת שֹפָתָיו. "אֲנִי מְאוֹד צָמֵא," אָמַר. "מֵי יָם מַצְמִיאִים מְאוֹד." וְהוּא לָקַח אֶת הַמִּזְוָדָה, מָשַׁךְ אֶת הַכּוֹבַע חָזָק עַל רֹאשׁוֹ, וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ בְּנִימוּס לְעֵבֶר הַמִּזְנוֹן. "אַחֲרֶיךָ, מַר בְּרָאוּן."

"הֶמְמְ… תּוֹדָה, פֵּדִינְגְטוֹן," אָמַר מַר בְּרָאוּן.

"וְהֶנְרִי, תַּשְׁגִּיחַ עָלָיו," קָרְאָה אַחֲרֵיהֶם גְּבֶרֶת בְּרָאוּן. "וּלְמַעַן הַשֵּׁם, כְּשֶׁתּוּכַל, תָּסִיר לוֹ אֶת הַתָּוִית מֵהַצַּוָּאר. הוּא נִרְאֶה כָּכָה כְּמוֹ חֲבִילָה. אִם יִרְאֶה אוֹתוֹ אַחַד הַסַּבָּלִים, הוּא יָשֹים אוֹתוֹ בִּקְרוֹן מַשֹּא אוֹ מַשֶּׁהוּ."

תגובה אחת ל “דוב ושמו פדינגטון / מייקל בונד / קטע ראשון”

  1. להגיב דוב ושמו פדינגטון says:

    […] לקריאת קטע מן הספר. […]

השאר תגובה