17 פברואר

חזיון התעתועים של דוקטור אוקס / ז'ול ורן / קטע ראשון

נכתב ע"י 1 תגובה נכתב ב קטעים ראשונים

לעמוד הספר

מדוע אין טעם לחפש, אפילו במפות הטובות ביותר, את העיר הקטנה קיקנדון

אם תחפשו במפה של פלנדריה, בין אם במפה עתיקה ובין אם במפה חדשה, את העיר הקטנה הקרויה קִיקֶנְדוֹן, יש להניח שלא תמצאו לה שריד וזכר. קיקנדון היא אפוא עיר שנכחדה? לא. שמא היא עיר שעדיין לא נוסדה? לא ולא. על אפם ועל חמתם של הגיאוגרפים היא קיימת, וכך כבר תשע מאות שנה. זאת ועוד, היא מונה אלפיים שלוש מאות תשעים ושלוש נפשות, אם נחשב נפש לכל תושב. היא שוכנת שלושה-עשר קילומטרים וחצי צפונית-מערבית מאוֹדֶנָארְד וחמישה-עשר קילומטרים ורבע דרומית-מזרחית מבריז', בלב לבה של השפלה הפלמית. נחל הוָאר, יובל קטן של נהר האֶסקו, זורם לו תחת שלושת גשריה, המכוסים עדיין מעטפת אבן מימי הביניים בדומה לגשרים שבעיר טוּרְנֶה. היא מתגאה בטירה עתיקה שאבן הפינה שלה נורתה בשנת 1197 על ידי הרוזן בּוֹדוּאַן, בטרם היה לקיסר קונסטנטינופול, ובבית עירייה בעל אשנבים גותיים העטור סביב-סביב בחרכי ירי, ואשר מעליו מזדקר מגדל פעמונים גְבַה צריחים המתנוסס לגובה מאה ותשעה מטר. בכל שעה מהדהד מראש המגדל פעמון בעל מנעד של חמש אוקטבות, עוּגב-מרוֹמים של ממש, המאפיל במוניטין שלו אף על הפעמון המהולל של בריז' השכנה. התייר המבקר בקיקנדון – אם אמנם הזדמן אי פעם תייר לעיר זו – לא יעזוב את העיר בטרם יחזה באולם השטאטהולדרים,* שם תלוי דיוקן בגודל טבעי של וילהלם מִנָסַאוּ, פרי מכחולו של בראנדון; בקימורי המזבח של כנסיית מַגְלוּאַר הקדוש, מיצירות המופת של אדריכלות המאה הט"ז; בַּבאר העשויה ברזל מחושל הניצבת במרכז כיכר אֶרְנוּף הקדוש, שעיטוריה המרהיבים הם מעשה ידיו של הצייר-החָרָש קוונטין מֶטְסִיס; במקום קבורתה הראשון של מארי מבורגונדי, בתו של הדוכס שארל בלי-חת, הטמונה כיום בכנסיית נוטר-דאם בבריז'; ועוד היד נטויה. ולבסוף, ענף התעשייה העיקרי של קיקנדון הוא ייצור הקצפת וממתקי סוכר השעורה המקומיים, שסוד הכנתם נשמר זה מאות בשנים במשפחת ון-טריקָסֶה ונמסר בה מאב לבן, והם מיוצרים בהיקף מסחרי. ואף על פי כן אין קיקנדון מופיעה באף אחת מן המפות של פלנדריה. האם שכחו אותה הגיאוגרפים? שמא השמיטו אותה בכוונת מכוון? בעניין זה אינני יכול להאיר את עיניכם. ועם זאת היא קיימת, העיר קיקנדון, על רחובותיה הצרים, על חומתה המבוצרת, על בתיה הבנויים בסגנון ספרדי, על שוּקה המקורֶה ועל ראש העיר שלה – ולראיה יובאו פה כמה אירועים שהתרחשו בה לאחרונה, התרחשויות מפליאות ויוצאות דופן, בלתי סבירות בעליל ובכל זאת אמת לאמיתה, שנגוללן בסיפורנו אחת לאחת.

כמובן, אין שום עילה לדבֵּר או אף לחשוב סרה בפלמים

 

* "שְטָאטְהוֹלְדֶר" היה תוארם של מושלי המחוזות בהולנד ובפלנדריה.

 

תושבי פלנדריה המערבית. אלה אנשים מהוגנים, שקולים, חסכניים, ידידותיים, מיושבי דעת, מכניסי אורחים, אף אם מעט כבדים אולי בלשונם וברוחם. אך ודאי שאין בכך כדי להסביר מדוע אחת מעריהם המעניינות ביותר עדיין נפקדת מן הקרטוגרפיה המודרנית.

זהו בלי שום ספק הֶעדר שיש להצר עליו. אילו לכל הפחות נזכרה קיקנדון בדברי-הימים, ואם לא בהיסטוריה בה' רבתי אזי לכל הפחות במסמכים היסטוריים, ואם לא במסמכים היסטוריים אזי לכל הפחות במסורות המקומיות! אך לא מניה ולא מקצתיה, אין לה זכר לא על דפי האטלס ולא על דפי המדריכים ואפילו לא במפות הדרכים! אפילו מר ז'וֹאָן* בכבודו ובעצמו, שמיטיב כל כך לדלות מן הנשייה את העיירות הנידחות ביותר, אינו מזכיר אותה ולו ברמז. נקל לשער באיזו מידה עלולה התעלמות כזאת להזיק לעסקי המסחר של העיר ולתעשיית היצוא שלה. אך נקדים ונאמר שאין בקיקנדון לא עסקים ולא תעשיית יצוא, ושהיא מסתדרת היטב עד להפליא גם בלא כל אלה. הקצפת וממתקי סוכר השעורה שלה מיועדים לצריכה מקומית בלבד, ולעולם אינם מיוצאים. אין זאת אלא שתושבי קיקנדון אינם זקוקים לאף אחד. שאיפותיהם אינן מרקיעות שחקים ואורח חייהם מצניע לכת. הם שלווים, מתונים, צוננים, אדישים, בקיצור: פלמים. מן הסוג שעדיין ניתן למצוא לעתים במרחב שבין נהר האֶסקו לים הצפוני.

 

*אדולף ז'ואן (1881-1813 ,Joanne), גיאוגרף צרפתי ומחבר מדריכי מסעות.

 

תגובה אחת ל “חזיון התעתועים של דוקטור אוקס / ז'ול ורן / קטע ראשון”

השאר תגובה