בחזרה לעמוד הספר פרק 1 החלום של מריסה האם ערה היא או שרויה בחלום? היא עדיין חשה את החוֹם בגב כף רגלה הימנית, תחושה יוצאת דופן שחולפת בכל גופה ומזכירה לה שהיא לא לבדה במיטה הזאת. שטף של זיכרונות הציף את מוחה, אבל הסדר שלהם הלך והתבהר, כמו תשבץ שנשלם לאיטו. הן היו […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר 1 גיא "אם יש משהו בחיים שאפשר לסמוך עליו, זה שקו 89 יאחר ובסוף יגיעו שני אוטובוסים בבת אחת," אמרה נועם במבט חצי כעוס וחצי משועשע. גיא חייך ואמר, "נראה אותך מנסה להסביר לחנן למה איחרנו." אבל בדיוק אז הגיע האוטובוס — דווקא אחד ולא שניים — וגיא ונועם עלו […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר 1 כולם בשֵייקר הַייטס דיברו רק על זה באותו הקיץ: איך איזבּל, בת הזקונים של משפחת ריצ'רדסון, התחרפנה סופית ושרפה את הבית. לפני כן, באביב, השמועות עסקו כולן במיראבּל מֶק'קאלוֹ הקטנה — היא מֵיי לינג צ'וֹאוּ, תלוי לאיזה מחנה השתייכתם — וכעת, סוף-סוף, היה משהו שערורייתי חדש לדבר עליו. קצת […]
קראו עוד
רומן מאת חתן פרס נובל לספרות, מריו ורגס יוסה, על זוג עשיר ודקדנטי מפרו שמסתבך בפרשיית מין מביכה.
קראו עודבחזרה לעמוד הספר טיפוס של חתולים מַרגוֹ פגשה את רוברט בליל יום רביעי לקראת סוף סמסטר הסתיו. היא עבדה במזנון של הסינמטק בדאונטאון, והוא קנה פופקורן גדול וחבילה של סוכריות ליקריץ. "זאת… בחירה מעניינת," היא אמרה. "נדמה לי שאף פעם לא מכרתי פה ליקריץ." היא פיתחה את ההרגל לפלרטט עם לקוחות כשעבדה כבריסטה, […]
קראו עוד
בחזרה לעמוד הספר אסתר בְּנִי היקר, אני יושבת לכתוב לך את הסיפור הזה. זה לא סיפור רגיל שאמא מספרת לבן. אבל אני רוצה שתדע. אני אמא שלך, אתה הבן שלי. זה לא פשוט כמו שזה נשמע. ייתכן שיש דברים שמוטב לילדים לא לדעת על ההורים שלהם. אני לא בטוחה שזה נכון. בכל שנה אני […]
קראו עודבחזרה לעמוד הספר 1 ג'וֹס, ניגריה, דצמבר 2008 אני חייבת לעזוב את העיר הזאת היום ולבוא אליך. התיקים שלי ארוזים, והחדרים הריקים מזכירים לי שהייתי אמורה לעזוב כבר לפני שבוע. מוסא, הנהג שלי, ישן בעמדת המאבטח כל לילה מיום שישי שעבר, והמתין שאעיר אותו עם עלות השחר כדי שנוכל לצאת בזמן. אבל התיקים שלי עדיין […]
קראו עוד
הגיבו לאחרונה